בחיים לא היה לי כל כך קשה אני לא מסוגלת להתמודד איתם כבר
אני נערה ומתמודדת עם התקפי חרדה לא מפסיקים כל התקף אני חושבת שזה הולך להיןת השניות האחרונות שלי אני כבר ממש לא יכולה
בחיים לא היה לי כל כך קשה אני לא מסוגלת להתמודד איתם כבר
אני נערה ומתמודדת עם התקפי חרדה לא מפסיקים כל התקף אני חושבת שזה הולך להיןת השניות האחרונות שלי אני כבר ממש לא יכולה
אני מטופל בציפרלקס כבר כמה שנים הפסיק להשפיע הוסיפו לי לימוגין 50מג לא עוזר השבוע הוסיפו לי קלונקס גם לא עוזר נמאס לי קשה לי להחתמודג בן 68 סבא אבא משפחה נהדת אשה לתפארת מכילה אני עובד עצות לפעמים מרגיש שאני נטל אוףףף
לאחרונה אני מרגישה ריקנות כזאת מעצבנת, כאילו אני לא מרגישה כלום, אני עובדת משרה מלאה מחכה שהעבודה תיגמר ואז חוזרת הביתה למיטה ולסרטונים בטלפון ומחכה לשבת ואז בשבת אני משתגעת מהשעמום ואין לי סבלנות לקרוא שום דבר אז אני מחכה ששבת תיגמר אבל בעצם אני לא רוצה שתיגמר כי אז יגיע יום ראשון ואחזור לעבודה שאני גם רק רוצה שתיגמר
ותכלס החלק הכי טוב בשבוע זה השינה ואולי גם האוכל.
אפשר לקרוא לזה דיכאון אבל בתכלס זה פשוט חוסר מוטיבציה ועצלנות. הייתי בדיכאון ובדיכאון לפחות קצת כאב לי והרגשתי משהו ועכשיו אני רק מחכה שהזמן יעבור ואולי כבר עדיף להרגיש כאב
הי מזדהה נשמע שאת בסוג של ניתוק מרגשות
גם לי היו תקופות כאלה,ממש ממש מזדהה, וגם היה לי הרבה פחד מלנסות לעשות משהו שכן ימלא אותי או יעשה לי טוב... אבל לאט לאט זה השתנה, צריך הרבה חמלה ואהבה לעצמינו בתקופות של הריקנות.
תודה לך
ניסיתי משהו קטן ניסיתי להתחיל לסרוג אבל לא ממש הלך לי בכל מקרה תודה אני צריכה כנראה יותר להתמיד ולא לוותר ככ בקלות
הי יקרה, החברים המקסימים של הקהילה כתבו לך כאן כמה אפשרויות. מתוך מה שכתבת עולים הרבה דברים והייתי שמחה שתכתבי לי כמה זמן את מרגישה ככה?, האם היו תקופות שהרגשת אחרת? תחושה של ריקנות וקשי במוטיבציה לפעמים הם כן סוג של דיכאון... לא כזה עם כאב נוראי אבל כזה שמוציא את הטעם (תרתי משמע מהחיים). אני לא מאמינה בחוסר מוטיבציה וריקנות - אילו מצבים שמגיעים על רקע משהו - יכול הליות שזאת שחיקה?, שמהו בתוך הנפש שלך מבקש להרגיש/לחוות משהו אחר ומאידך אין לך כוחות או ידיעה ברורה איפה להתחיל את השינוי?
אני מרגישה ככה כבר כמה חודשים
זה התחיל מפרידה שקרתה בתחילת שנה שנכנסתי לדיכאון והפסקתי ללמוד באוניברסיטה וממש הרגשתי שאין לי טעם לחיים ורציתי למות ככה הייתי חודשיים עד שיום אחד לקחתי כמה כדורים וכתבתי מכתב פרידה ואז אבא שלי ראה שאני מקיעה ויש מלא כדורים בחדר שלי, לפני זה ההורים שלי לא ממש ידעו הם ידעו רק שאני קצת בדיכאון
ואז הגעתי לגהה והייתי שם חודש השתחררתי והייתי בבית בחוסר מעש ועדיין קצת בדיכאון והשעמום עשה לי לא טוב. ואז אחותי התארסה והבטחתי לעצמי ולהורים שלי שאני לא מתאבדת לפחות עד החתונה. אז אני צריכה להעביר את הזמן עד החתונה
את בטיפול? אם לא - תפני לרופא מתאים!
הי יקרה, קראתי את התגובה שלך לשאלה ששאלתי. אני מקווה שאת כבר נמצאת באישפוז והתחושות הקשות שליוו אותך מוצאות מקום כבוד אחר חוץ מבלב ובראש שלך.
אני מבינה שכל זה התחיל בעקבות פרידה - פרידה לפעמים מכונה "מוות בזעיר אנפין" - ממש כמו "למות קצת".
כנראה שהפרידה אצלך נגעה במקומות עמוקים יותר שאולי אפילו לא היית מודעת להם של חווית דחיה, של נטישה, של כעס, של כישלון - אינני יודעת ממי נפרדת ואיך זה קרה אבל כנראה שמדובר באדם שתפס מקום משמעותי בתוכך והכאב עם המקום שהתפנה יצרו חלל קשה
ומצד שני, זה דווקא מעודד, העובדה שלפני הפרידה כל הדברים האלו לא
מה דעתכם על התרופה לבעלי רגישות יתר
ראי תגובתי לשאלה זהה. לא ברור למה הכוונה ברגישות יתר.
הי, למה כוונתך ב"רגישות יתר"?
איך מתמודדים עם חרדה חברתית? אני בטיפול כבר בערך 15 מפגשים ואני מרגישה שכבר אין לי לאן לצמוח - אני מרגישה שכן השתפרתי מבחינת החרדה החברתית אבל זה בכלל לא כמו שדמיינתי והשיפור כל כך קטן ועדיין אני מרגישה שאין לי לאן להשתפר מפה וזה מבאס כי אני תקועה כמעט באותו המקום.
זואי יקרה, אני שומעת כמה קשה לך וכמה את מתוסכלת. נראה שאת מרגישה שהשקעת המון מאמץ וההישגים אינם בהתאם למצופה. אני לא יודעת כמה שנים את סוחבת את החרדה הזאת (אולי חיים שלמים?) ובאיזה רמה היא אבל 15 טיפולים זה לא תמיד מספיק.
חייבים לזכור שהטיפול אינו קו ישר - אצל אחדים ההתקדמות מורגשת מהר בהתחלה ויש כאלו שההתחלה איטית יותר , השינויים מצטברים לאט אבל הם משמעותיים וחשובים להמשך הדרך.
חשוב מאוד שתשתפי את המטפלת שלך באופן פתוח ותדונו בתחושה הזאת.
התחושה של "תקיעות" יכולה להוביל לשינוי באופן שבו אתן עובדות. לפעמים שינוי טכניקה, גישה טיפולית
למשך שנים רבות אני לא סבלתי את מי שאני לרמה של אובדנות, ואני לא יודע מה אני יכול לעשות, שום דבר שאני עושה לא עוזר וכל יום זה מחמיר, וזה לא שלא היו כבר נסיונות התאבדות, זה שאני מפחד לפגוע במשפחה שלי, אני באמת לא יודע מה לעשות
יואב יקר, עצוב לקרוא את מה שאתה כותב. אתה מתאר שינאה עצמית כל כך גדולה שגורמת לך להאמין שאינך זכאי לחיים טובים או לחיים בכלל. אינך מבין את הערך שלך ורק בתןך ראשך - מתןך ההיגיון ולא מתוך הרגש אתה מבין שפעולה של פגיעה עצמית תפגע מאוד במשפחה שלך - ואתה צודק. התאבדות של בן משפחה (בן, אח, אחיין), מותירה כאב בלתי אפשרי , אשם קשה וגם פצע שקשה מאוד להחלים ממנו.
השינאה הזאת שאתה מרגיש היא לא המציאות -היא תעלול של המוח מאחר שלכולנו יש זכות לחיות, לאהוב , להגשים את עצמנו - לא נולדנו לסבול.
השינאה הזאת היא מחלה בפני עצמה ולכן חשוב מאוד לטפל בה
שמתי לב שבעקבות האירועים הטראומטים שעברתי גם אם עברו מעל 4 שנים. כשאני למשל מנסה להרכיב מצלמה חדשה שקניתי הזכרונות מהעבר צפים לי ,ואני לא מרוכז
האם קיים טיפול לדברים כאלו?
אין פיתרון קסם, צריך ללכת לטיפול במשך זמן ואולי גם לקחת כדורים.
בוודאי שקיים טיפול - ישנם טיפולים רבים מאוד לעיבוד של טראומה. חבל על כל רגע שאתה סובל. מציעה להתחיל טיפול בהקדם ... עם הזמן תחוש בהקלה ודברים מהעבר יפסיקו להיות חלק מהווה שלך.
לצערי, דווקא כאן בישראל אנחנו מרובי טראומה אבל מכנגד מיומנים בטיפולים יעילים וטובים שיאפשרו לך לחיות מבלי שהטראומה תהייה נוכחת ותנהל את חייך. מה דעתך?
אני לא מצליח להירדם עד שאני עייף מת ואני רואה את השמש זורחת , כל פעם שאני מנסה להירדם אני מתחיל לחשוב מחשבות רעות בלי סוף אני לא מצליח ליהיות במקום שקט בגלל שזה גורם לי לחשוב יותר מידיי אני חייב רעש וסרטונים ברקע כדי לא לצאת מדעתי בעיקר בלילה שהכל חשוך ושקט ואני לא מפסיק לחשוב אז אני חייב לישון עם איזשהו סרטון
אנונימי יקר, התיאור שלך מתאים למצב של חרדה שאולי במשך היום איננה מורגשת כי יש אנשים, יש אור, יש מטלות והחיים סוחפים קדימה. ובלילה כשיש שקט פתאום כל המחשבות שהודחקו במהלך היום צצות במלוא עוזן ולא מאפשרות לך לנשום.... מכניסות אותך לדריכות נפשית וגופנית ומכאן השינה נעלמת לחלוטין -שומר עם עיניים ואזניים פקוחות "לא ינום ולא יישן".
במצב הזה צריך לטפל מהשורש - לבחון מה מציק לך? אילו דברים/רגשות /מחשבות מחייך עולים ומבקשים שתעשה איתם עבודה ותתן להם אוורור או מענה.
מציעה לך מאוד לפנות לטיפול ולעבד את כל התכנים האלו - כשהם יטופלו ויקבלו מענה
הי. לוקחת סימבלטה (30 מ״). לאור כאבי ראש כרוניים הומלץ ע״י נוירולוג לקחת אלטרול (1.25 מ״ג). קראתי כי השילוב עלול להיות בעייתי. אודה להתייחסותכם
בברכה.
יעל יקרה, אינני פסיכיאטרית ולכן התשובה שלי היא מידיעה כללית בלבד. תשובה מהימנה יכולה להינתן בקהילת רוקחות כאן ב"כמוני". יש שם רוקחות ניפלאות שתתנה לך את כל המידע המדויק והעדכני ביותר. ממה שידוע לי מדובר בשילוב אפשרי אבל פחות מקובל מאחר שמחייב הרבה זהירות ומעקב רפואי. השילוב של שתי התרופות במינון גבוה יכול ליצור עודף של סרוטונין (הורמון שגורם להנאה ולתחושת רווחה) . מצד שני במינונים נמוכים לא נראה שישנו סיכון רב לכך.
המינון שניתן לך עבור האלטרול הוא נמוך מאוד ולמיטב הבנתי (הלא מקצועית והלא מוסמכת) מדובר בשילוב בטוח עם סיכון נמוך מאוד ל
היום חבר שלי קרא לי יפה והתחלתי לבכות אני לא יודע פאקינג למה אני סתם הןרס הכל 3:

הי יקר, למה אתה מרגעש שהרסת?, נשמע לי זאת הערה שנגעה לך במקום עמוק בלב. אולי עוררה כאב על מה שאתה לא מרגיש כלפי עצמך?, אולי כאב אחר? - פשוט תגובה אנושית, לא נראה לי שיש בזה שום דבר הורס, פוגע או מעליב. מה דעתך?
רוב החברים שלי לא בעיר שלי ואני מרגישה ממש ממש לבד ורוב הזמן אין לי עם מי לדבר
הי מאי, בת כמה את? , ספרי יותר עלייך...לפעמים אנשים מוצאים גם כאן בקהילה חברים לחיים ו/או לשיחות להפגת תחושת הבדידות. ומצד שני אולי זה הזמן ליצור לך גוף של חברים בעיר שלך? מה דעתך?
למי יש נסיון עם כדור ברינטליקס לדיכאון מג'ורי אשמח לתגובות תודה
הי גל, מקווה שהחברים כאן יוכלו לשתף מניסיונם. מניסיוני, היו אנשים שהברינטליקס ממש ממש שיפר את מצב רוחם והיו כאלו שפחות נהנו ממנו - כמו בכל תרופה נוגדת דיכאון וחרדה.
נערה יקרה, חיבוק גדול. התקף חרדה זאת חוויה קשה ומטלטלת מאוד וכרוכה בסבל רב אבל החדשות הטובות הן שלא מתים מזה.... אני יודעת שזאת התחושה אבל זאת רק תחושה.... לכן, חשוב מאוד שתקבלי טיפול בהקדם שיסייע לך לקבל כלים להתמודדות עם החרדה וייתכן גם טיפול תרופתי שיעזור לך לבלום את ההתקף עוד לפני שהוא מתחיל ו/או מתחזק. אנא פני לייעוץ. מה דעתך?
- 0
- שתפו
דווחוחלום שלי זנ באמת לטפל בהם אבל להורים שלי יש סיפור עם כדורי חרדה ודיכאון
אז לדעתם זמן זה יעביר אבל לדעתי אני קרובה לקבל טיפול
- 0
- שתפו
דווחו