אני יודעת שלי לפחות היה עושה רע לקרוא את מה שאני הולכת לכתוב.
אבל הזמן עובר וזה מכניס אותי לחרדה. אני תקועה בין הכיסאות כבר כל כך הרבה זמן. אני מניחה שחודשי או שנות הדיכאון גרמו לי לצבור פער, ועכשיו אני בלי בגרות, ובלי כסף, ובלי צבא. עכשיו כשסוף סוף אין דיכאון, או שאפשר לתפקד, אני תקועה בין לבין. מנסה להתחיל שירות לאומי, פסיכיאטרים לא משחררים טפסים, ואני תקועה. והכל מרגיש כמו בזבוז זמן ואני לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי. ומקלחות כבר לא גורמות לי להרגיש גאווה. זה כאילו שגנבו לי שנים מהחיים. וממשיכים לגנוב לי זמן, אין להם בושה. אני יוד