ציפרלקס-בעד ונגד? פריקה והתלבטות

מלנכולית · 2019-11-10T22:39:52+02:00

אז אתחיל בקצת רקע על המצב שלי- אני בת 33, גרה עם ההורים אחרי הרבה מעברי דירות כשהאחרון שבהם היה בתקופת הלימודים שהייתה מדהימה מהרבה בחינות אבל רוששה אותי כלכלית וגם התישה אותי נפשית. אחרי חוב מאוד גדול עקב הלוואה מהבנק שלקחתי כדי לסיים את התשלומים ללימודים-נשברתי ועברתי לגור אצל ההורים למרות שלא הייתי שלמה עם ההחלטה אבל באותה תקופה זה נראה כמו הדבר הנכון לעשות. מאז אני תקועה. מחליפה עבודות, הולכת לריאיונות, ייעוצים תעסוקתיים, פה פיטורים, שם משרה שהצטמצמה, חנות שעבדתי בה ונסגרה, משרד מגעיל שפיטר אותי אחרי חודשיים בערך עקב חוסר תיאום ציפיות בין ההנהלה למי שהייתה אחראית עלי וגרם לי להרגיש מנוצלת, שוב חוב, שוב מינוס, שוב למצוא את הכוחות לחפש עבודה חדשה והמון המון אי ודאות ותנודות בערך העצמי. בשנתיים האחרונות התחלתי לפתח את עצמי בכתיבה עליה אני מקבלת הטבות וגם פידבקים חיוביים אבל לא רואה אפשרות להתפרנס ממנה כרגע, זה תרם לי המון ונתן לי תחושת משמעות ועניין מחודש בחיים אבל גם הזין כל מיני פנטזיות שיש לי את היכולת להצליח בכך או בתחומים משיקים מבחינה מקצועית, הזדמנויות מקצועיות שאני מתקשה למצוא וההתפכחות מכך קשה וכואבת. אציין גם שאחותי שעד לא מזמן הייתה במצב דומה ואבודה כמוני אחרי לימודים שהיא לא מוצאת איך להתפתח בהם מקצועית והתמודדה גם עם בכי בלתי נשלט וקשיי תפקוד פתאום מצאה את הכוחות ומצאה עבודה דרך קרובת משפחה במשהו אחר שהיא לא אוהבת אבל עובדת כדי להתפרנס ועכשיו בתהליכים של חיפוש דירה אחרי שחשבנו לעבור יחד ואחי שמתמודד נפש נמצא כרגע גם כן באי ודאות לאחר שאיימו להשעות אותו מהשירות הלאומי בו הוא לא מתמיד עקב פציעה עצמית מתמשכת מה שמביא אותו להגיע בתדירות גבוהה יותר לבית ההורים ומתבטא בהתקפי זעם שלו ורצון מתגבר לפגוע בעצמו וגם זה מאוד משפיע על האנרגיה הנפשית שלי שגם ככה מאוד נמוכה כרגע. הוא בהוסטל, היא בתהליכים של חתימת חוזה לדירה ועכשיו נוסף על הלחץ שאני מלחיצה את עצמי יש לי גם את הלחץ של ההורים שלי שרוצים שכבר אחזור למגורים עצמאיים. כבר כמעט חודשיים שאני במצב של חוסר חשק ועצב מתמשך. מוטיבציה מאוד נמוכה. מובטלת ארבעה חודשים בערך ובחודשיים האחרונים עבדתי בכל מיני עבודות זמניות ובמקביל עשיתי תהליך של קידום תעסוקתי שלא הביא לתובנות משמעותיות ואולי אף הוציא אותי יותר אבודה. יש לי כל מיני כיוונים לתחומים אחרים שאני רוצה לבדוק וייעוץ מעמיק יותר אבל הכל נראה לי חסר סיכוי או קשה מדי ולקום מהמיטה בבוקר נהיה משימה מורכבת. זה כבר חודש וקצת שיש לי התקפי בכי בלתי נשלטים, התיאבון ירד ואחת לכמה ימים עולה בי תחושת עצב עמוק ומחשבות טורדניות. עושה קצת מדיטציה ויוגה וזה עוזר אבל לקצת ומטופלת בפרחי באך כבר חודש וחצי ואני מרגישה שמשפיע עלי לטובה ומפחית את החרדות אבל העייפות והחוסר חשק והחשש ששוב יהיה לי לא טוב כי אני כל כך רגילה לאכזבות בחיים המקצועיים משתקים אותי. אני מכירה את עצמי מאז ומתמיד כאישה רגישה מאוד שנוטה למצבי רוח אבל בחודש האחרון זה היה בתדירות גבוהה מהרגיל וממש פגע לי באיכות החיים. זה גרם לי לחשוש מלצאת לאירועים משפחתיים ולרצות להתבודד מהפחד שלי להתמודד עם העצב שלי ותחושת הניתוק כשאני חווה כשאני ליד אנשים והפער הזה בין להתבונן בהם חווים את עצמם בחופשיות בזמן שאני תקועה בתוך איזה חור שחור שמאיים לבלוע אותי. נוסף על כך זה מביא אותי לוויכוחים עם המשפחה וקשיים להסביר את עצמי באופן ברור ולא אמוציונלי ולסבל על הדאגה שאני גורמת להם. לפני שבוע בערך נגמרו לי התמציות פרחי באך והמחשבות הטורדניות והבכי והקשיים להירדם חזרו פול פאוואר והיום הזמנתי מחדש. במקביל חשבתי לנסות ציפרלקס למרות שתרופות פסיכיאטריות תמיד הלחיצו אותי, אבל ממה שהבנתי זו התרופה עם הכי פחות תופעות לוואי ומאוד נפוצה והסבל הרגשי שאני חווה מתיש אותי מאוד. אשמח לשמוע ממי שמכיר\ה את התרופה על החיים לפני ואחרי והמלצות ואזהרות. אני בשאיפה לקחת אותה למשך חודש ולראות איך תשפיע ומשם להחליט אם לחדש את המרשם כי כרגע אני ממש צריכה את הבוסט אנרגיה הזה שידחוף אותי לתחושה יותר חיובית ומוטיבציה להמשיך לקדם את עצמי וממה שהבנתי הסכנה היא בעיקר בשימוש בה למשך פרק זמן ממושך והתמכרות אליה במשך שנים? ובכלל, אם יש לכם\ן הצעות בשבילי איך לחזור לתפקוד נורמטיבי ולהצליח להתעודד ולהתגבר על החרדות הנוראיות אשמח לשמוע! בתמונה-תקווה לגרסה משופרת שלי מלאת חשיבה חיובית, דרייב ורצון לעשיה. הלוואי שתגיע בקרוב.