כלכך רע לי מנותקת מעצמי מרצונותיי מחלומי.
חיה על אוטומט פוגעני ומלא בהרס עצמי.
מלאת שקרים וזיופים.
חלשה ופחדנית.
וקשה מכל מרגישה בודדה יש משפחה ואנשים שקוראים לעצמם חברים שלי אבל אני לא מרגישה אל אף אדם שבאמת מעניין אותו ואכפת לו וזה מובן לי . אבל קשה לי אני כל הזמן נחנקת מדמעות כדי שלא יצאו מהעיניים.
מתאפקת כלכך שלא להוסיף צלקת על הגוף.
אבל רוצה לחוש בכאב מוחשי. כלכך רוצה. לא יכולה עם העומס ובכאב הגדול הפנימי הזה.
רע.