אני רוצה שישאלו אותי איך אני מרגישה, אבל במקום כל הזמן רק תוקפים אותי. אומרים שאני אוהבת להיות במקום של המסכנה. ואז אומרים שאני ממציאה דברים ומדמיינת דברים ושהם עושים בשבילי הכל ושאני כפוית טובה. אבל וואלה, מבחינתי לדאוג שיהיה לי חדר וכסף ודברים פרקטיים אבל מנגד כשאני צריכה לדבר על משהו הכי קטן לנפנף אותי ולעשות לי טובה שרוצים להיות איתי בדיוק חמש דקות כשכל השאר עסוקים, ובמיוחד, להתעלם מהעובדה שאני בדיכאון ורוצה למות כבר המון שנים, ולבטל אותי כל פעם ולהגיד לי שמי שרוצה למות לא מזהיר לפני זה, זה הדבר הכי פוגע ולא אנושי שאפשר לעשות.
אז