אין לך אנרגיה. אתה לבד.. מתוך בחירה או מתוך הכרח נסיבתי כמו למשל חרדה חברתית. זה לא באמת משנה. אתה קם במשך 7 שנים לבוקר שהשיגרה בו היא להתמודד עם קיומך. עם כאב פיזי.. שאין לו מענה. עם חוסר יכולת לתפקד. חברתית. זוגית. כלכלית. עם הרגשה שאתה צריך להצדיק את חוסר התפקוד המתמשך.. אתה אוכל לא כי יש לך תאבון. אתה אוכל כדי שלא יראו שרזית וישאלו שאלות … שיקח לך שנים להסביר . אתה פוסט טראומה . פגעו בך מינית . ניצלו אותך ולא בפעם הראשונה
עברת סידרת התעללויות פזיות … באופן סדיר… אמא נטשה אותך שהייתה ילד . אבא היה עסוק בסמים שלו..
גדלת לבד… אז נכו