כותבת כאן רק כי זו הבמה היחידה שמכירה. התשובות כאן תמיד אנמיות ולא ממש מתייחסות למצוקה.

סובלת מדכאון חזק כל חיי שהתגבר עתה לאחר פיטורים.
יש לי חברה שעובדת עם ,"משוקמים". 10 שנות לימוד שונות בפסיכותרפיה מאחוריה. מרוב עיסוקים כבר זמן רב שהיא לא ממש נמצאת שם עבורי. לפני שבועיים בזמן משבר חרדתי שלי ענתה שאינה פנויה כשתתפנה תהיה שם עבורי. לקח לה שבוע לחזור…כשפניתי אליה בשעת המצוקה אמרה לי " למה תמיד את מתלוננת"….אתמול, לאחר שיחה של שעתיים שבהן גוללה שיחות שלה עם דייט רומנטי, אמרתי משהו בנימה לא כעסנית על זה שהיא אפילו לא שואלת מה שלומי הנפ