סוף סוף העזתי לא לציית לחוק הצביעות בראש השנה ולא איחלתי איחולים לכל מיני צבועים סדרתיים ששולחים מדבקה שהועברה עשרות פעמים ובזה מסמנים וי.
שומרת על דממה תגובתית ומתנחמת בכלבות שלי
לאט לאט מתנתקת מהמין האנושי
סוף סוף העזתי לא לציית לחוק הצביעות בראש השנה ולא איחלתי איחולים לכל מיני צבועים סדרתיים ששולחים מדבקה שהועברה עשרות פעמים ובזה מסמנים וי.
שומרת על דממה תגובתית ומתנחמת בכלבות שלי
לאט לאט מתנתקת מהמין האנושי
אני מרגישה מוכנה למות. החיים הם עינוי בשבילי. לא מובנת עי בני אדם. חושבת ומרגישה אחרת. לא מסופקת מכלום. בודדה עד עמקי הנשמה. רואה צביעות, מניפולטיביות וריקנות בכל מקום. יודעת שאני בדכאון כך כל החיים למרות טיפול תרופתי. לא מוצאת עזרה באנשי הטיפול הנפשי. כבר 20 שנה לא מנסה כי לא יכולים לעזור. מה הטעם בלברבר עד מוות. כל אחד חייב להתמודד עם החרא שלו בגבורה. לא בא לי. נמאס מהחרא.
-
2 תגובות
איך אפשר להתגבר על תחושת חוסר השייכות?
לא נראית כמו המוצלחות
מעולם לא חייתי במערכת יחסים
מעולם לא ילדתי
בקושי פוצה פה במחיצת אנשים
כבר 56 שנים
רק מתבוננת ומרגישה רגשי אשמה על שאני לא כמו כולם
אין לי חיים חברתיים מגיל העשרה
בקושי השגתי חיי עבודה למשך 21 שנה עד שגם הבועה הזו התנפצו
כך שלמעשה חיי לא היו חיים
פעם קראתי בדיחה שכשמישהו מת הביטוח סירב לשלם
וטען שלא מגיע לו כי בעצם לא חי
כך גם אני
בכל ערב חג רוצה למות כי הסבל עקב חוסר השייכות בלתי נסבל
הולכת למקומות הומים כדי להקשיב לשיחות חולין בין בני אדם
כדי להיזכר מה זה להי
-
2 תגובות
ישנה חצי יממה
אין חשק לעשות כלום
מטופלת בכדורים
לא מאמינה בהחלפת כדורים נוספת
שונה מאחרים כבר 40 שנה
לא מוצאת את עצמי בעולם
אישיות חלשה, מפוחדת, תלותית
ועכשיו לאחר הפיטורים הגיע הנורא מכל
אין רצון לחזור ולהתחזות למתפקדת
אין שביב אמונה בכך שתהיה הקלה לתחושות הסבל
בכך שאי פעם יהיו בני אדם בחיי כי עד היום לא היו
תמיד חריגה, תמיד דחויה גם אם מבחוץ זה נראה אחרת
אף פעם אין מישהו באמת קרוב
כי קרוב זה לגלות את התרמית, את ההתחזות
את החולשות
לא יכולה לחיות עם החסר הנורא
עם הידיעה שהנפש שלי כל כך בודדה ואבודה
ולעולם לא תהיה לה
-
2 תגובות
מה עושים עם רגשי נחיתות חזקים בכל מפגש עם בני אדם?
סגורה בתוך עצמי כי תמיד מוצפת רגשי נחיתות בגלל שאני שמנה, בגלל שאני לא נשואה ולא אמא ובגלל שעכשיו גם לא עובדת. מרגישה שאני לא במסלול כמו כולם ולכן נשפטת, לא מוערכת או מוערכת כפגומה. מאוד קשה לי עם התחושות האלה וכל השנים זה מלווה אותי כצל ומונע ממני להכיר אנשים ולהיות האינטימיות. התוצאה בגיל 55 אני לבד ו מיואשת.
-
6 תגובות
מחרתיים יומולדת
מרגישה שלא יכולה לשמוח
כבד הוא העצב
אין חברים, אין משפחה, אין עבודה
רק אני ושתי הכלבות לבד בעולם
ואין נחמה, אין סיכוי להטבה
כך היה וכך יהיה
כי אין לי מקום על פני האדמה הזו
הנפש לא מוצאת תקווה ומרגוע
תמיד לבד, מבחוץ,, והנפש כמהה לחיבוק מכיל, למישהו שיגיד אני איתך, כמו שאת, פנימית וחיצונית, שימי ראש על כתפי ונוחי לך
-
3 תגובות
שוב אני זו שפוטרה אחרי 20 שנה
היום שמעתי שמביאים אדם נוסף לעזור למי שמחליף אותי כי לא משתלטים על העבודה...זה רק מגדיל את הפגיעה כי לא ראו מה עשיתי ולא העריכו
פ ו ר ש ת מהעולם... תאכלו אחד את השני...בתיאבון
-
5 תגובות
מרגישה שלעולם לא אהיה שמחה
סוגרת 40 שנה של סבל נפשי, כדורים ושיחות לא עוזרים כשאין תמיכה מסביב ולנפש אין לאן לפנות בשעת מצוקה
המצוקה עיצבה נפש שלא מצליחה לשמוח באמת ובוכה בפנים על כל מה שמעולם לא היה לה
-
4 תגובות
כותבת כאן רק כי זו הבמה היחידה שמכירה. התשובות כאן תמיד אנמיות ולא ממש מתייחסות למצוקה.
סובלת מדכאון חזק כל חיי שהתגבר עתה לאחר פיטורים.
יש לי חברה שעובדת עם ,"משוקמים". 10 שנות לימוד שונות בפסיכותרפיה מאחוריה. מרוב עיסוקים כבר זמן רב שהיא לא ממש נמצאת שם עבורי. לפני שבועיים בזמן משבר חרדתי שלי ענתה שאינה פנויה כשתתפנה תהיה שם עבורי. לקח לה שבוע לחזור...כשפניתי אליה בשעת המצוקה אמרה לי " למה תמיד את מתלוננת"....אתמול, לאחר שיחה של שעתיים שבהן גוללה שיחות שלה עם דייט רומנטי, אמרתי משהו בנימה לא כעסנית על זה שהיא אפילו לא שואלת מה ש
-
2 תגובות
רע לי רע לי רע לי
חוזרת לתחושות דיכאון קשות
מטופלת תרופתית כבר 20 שנה וזה לא ממש יעיל
אי אפשר לשרוד בלי אנשים קרובים באמת ולא כאלה שיודעים להגיד אני מצטער שלא פנוי כרגע...מצטערת שאני לא מתכננת את הדכאון לרגעים המתים של בני אדם. גם ככה בני אדם לא שווים הרבה. נמאס לי מעולם הקלישאות...יהיה טוב....תמצאי עבודה..ואם העבודה לא לרוחי, רחוקה מדי, או לא מתאימה לאישיות שלי אז הבעייה היא באישיות שלי. הרי בסופו של דבר אדם נתפס כאחראי לגורלו. אז או קיי האישיות שלי מסריחה. בואו נוציא אותה להורג. גם ככה היא לא חיה.
-
12 תגובות