אדם עצוב

מאז שהייתי תינוק היו לי פצעים בעיקר בגב שהופיעו בדרך כלל בקיץ, כמובן שיש לי עור של מעויינים אבל כשהיית בן 20 היה לי גרד נוראי בעור, אז הלכתי לרופא מומחה של הקופה [השטן בכבודו ובעצמו] והוא החליט אחרי עיון מעמיק שיש לי סקביאס ונתן לי משחה צהובה על בסיס גופרית שמרחתי במשך שבוע ואז העור שלי פשוט התחיל לשרוף בצורה שאני לא מאחל לאף אחד כולל שלפוחיות ענק שהפרישו נוזל צהבהב ומסריח ואושפזתי במשך שבוע בתל השומר במחלקת עור אצל ד"ר הנרי טראו המקסים והחייכן, שאמר לי יש לך עור אטופי והציל לי את החיים, כמובן שאחרי פחות משבועיים חזרתי לעוד אישעוד...

כל החיים חיפשתי מישהי שתבין אותי שאוכל לספר לה מה עבר עליי עד כה אבל רק לאחרונה התחלתי לקלוט שזה לעולם לא יקרה ופתאום כל השנים שנלחמתי על הצדק כל השנים שחלפו ולא ישובו, לגמרי היו לחינם אני כבר לא מרגיש כלום, כבר לא בוכה או צוחק, רק נותן לזמן לעבור כי התקווה היחידה שנשארה שיום אחד הזמן הזה יגמר, ויחד איתו לרגע קל אשכח את הכל את העצב, הבכי, הכאב, הסבל, הבדידות, הדמעות, הרעד, לרגע קל הכל ייעלם נכון זה יכול לקחת גם 50-60 שנה אבל בסוף זה יקרה זאת התקווה האחרונה אל תבנו תקוות שווא הכל בסוף מתבדה ואני הייתי מגדולי האופטימיסטים בעולםעוד...

שיר שכתבתי לא מזמן הרגליים כבר לא פוסעות, הן נשרכות/ הכוחות שהיו נותרו להן בדרך, פזורות העיניים מושפלות לקרקע הניצוץ בהן כבה/ וגם הרוח שנשבה לה לגמרי פסקה הגוף משאיר אחריו את פליטות האנרגיה האחרונות/ ובקרוב מאוד כל מערכותיו יעצרו, והוא ישבות זה עניין של זמן זאת לא נבואה או רוח הקודש/ הגוף כולו תחת כאב של שנים שמכה בו מהשורש סבל שהיה שייך להרבה התרכז באחד/ והכאב והדמעות מצאו להן מקום נחמד המצברים ממזמן התרוקנו, הוא אחרי הטיפות האחרונות/ ולא נותרו בו לא דם לא מחשבה ולא דמעות אולי זה רק ההרגל שמוליך את הגוף הריק/ ובכל רגעוד...