שיר שכתבתי לא מזמן

הרגליים כבר לא פוסעות, הן נשרכות/
הכוחות שהיו נותרו להן בדרך, פזורות
העיניים מושפלות לקרקע הניצוץ בהן כבה/
וגם הרוח שנשבה לה לגמרי פסקה
הגוף משאיר אחריו את פליטות האנרגיה האחרונות/
ובקרוב מאוד כל מערכותיו יעצרו, והוא ישבות
זה עניין של זמן זאת לא נבואה או רוח הקודש/
הגוף כולו תחת כאב של שנים שמכה בו מהשורש
סבל שהיה שייך להרבה התרכז באחד/
והכאב והדמעות מצאו להן מקום נחמד
המצברים ממזמן התרוקנו, הוא אחרי הטיפות האחרונות/
ולא נותרו בו לא דם לא מחשבה ולא דמעות
אולי זה רק ההרגל שמוליך את הגוף הריק/
ובכל רגע שעובר גם הוא ר