זה משפט מוכר של הפילוסוף פ.ניטשה. יש ימים,הרבה מאוד ימים, שעושה רושם שיש הרבה יותר מידי מאחורי ה"כמעט" הזה. האדם הממוצע והשורד מוצא כל בוקר סיבות לחיות( לא שהוא הוגה בזה חלילה יותר מידי,תכלס בשביל מה זה טוב), אני רק מוצא יותר ויותר סיבות למה לא, ואיכשהו הן הולכות ומתרבות לי בין אצבעות הידיים. כולנו יצורים שורדניים,מה שהופך אדם בפועל לאינטרסנט לא קטן,איכשהו האינטרס האישי והצר נוטה לגבור בדכ מה שמשאיר הרבה מאוד אנשים לבד בעולם הזה, למילים אין הרבה תוקף ומשמעות,מה זה באמת משנה מה אדם אומר, משנה מה הוא עושה ומה מניע אותו זולת האינטרס האיש