הייתי אומר שמזל גדול ( או ביש מזל גדול, תלוי איך מסתכלים על זה) שבגיל עשרים לא ידעתי על העולם ,על הקיום ועל הטימטום האנושי,את מה שאני יודע כיום, כי אז אין לי כמעט ספק שהייתי תולה את עצמי כבר מזמן( והייתי אידיוט אם לא), כי לעולם הזה אין תכלית, זה לא הולך לשום מקום, זה לא בא משומקום ולא יגיע לשומקום, זה פשוט לסבול כמו דביל רק בגלל עצם העובדה שמישהו החליט להוליד אותך לתוך היאוש חסר הטעם הזה. אבל, געגועים, מחסור, כאב, שקרים אינסופיים, העמדות פנים, אהבות נכזבות(מי בכלל המציא את החרא הזה) ושאר ירקות דלוחים. לא יודע דבר על המוות, אבל אם אלה