אני לא מצליחה להגיד מה שאני חושבת כרגע. אני אומרת לעצמי בראש, מנחה את הגוף העיף והכאוב שלי, כשאין קול יש טינטון חזק ממש, המצוקה אולי גורמת לי לשמוע את המחשבות. אני כבר כמה ימים במצוקה. אין איך לטפל או משהו, רק הזמן צריך לעבור. אני במיטה, רוב הזמן. לא מצליחה לצאת. המחשבות על המוות חזרו, לא כמו פעם, אין לי תוכנית אובדנית יותר פנטזיה מעורבת בחרדה. הנשימות שלי כבדות מאוד. והמוח מכביד ממש. אני לא מצליחה להגיד מה שאני רוצה, הגוף התנתק מהראש… זה קרה לי בתקיפות שהיו לי, זה קורה לי בלחץ-שאני מדברת לעצמי בראש ומנחה אותי-אבל עכשיו משהו שונה, אני