נהייתי כבר גדול כמעט בשנה… הייתי בין החולים הראשונים שעוד היו זוכרים את המספרים של החולים. החלמתי. אבל נדפק לי המוח. נהייתי קוקו.
אתם לא מבינים כמה. אי אפשר להתרכז בכלום, משהו הסתובב לי. אני זז ונהייתי עם הפרעת קשב זמנית.
לא מסוגל לישון טוב. ולא טוב לי.
להיות מחלים קורונה זה חרא.
כי זה פוגע במשהו בראש.
גם מתרחקים ממני כי אני כבר לא נחמדוש כמו שהייתי. יותר ציני חסר סבלנות וחוצפן.
ההורים שלי אחלה מבינים והכל. הם זורמים 10. כי הם מבינים אבל המורים, החברים קשה להם איתי ולי איתם.
לא יודע איך יוצאים מזה.