בן רימון

אחרי כל מה שעברתי עם הקורונה.. והטראומה.. אני חושב שאני קצת טראומטי. מפחד מלהיות ליד אנשים עם קורונה.

האם היתה פה בחודשים האחרונים? קצת דואג.

הרבה זמן לא הייתי כאן. אותם אנשים עם שמות שונים. תגידו מה הקטע שלכם שאתם משנות את השם שלכם כל פעם? התגעגעתי. בינתיים גם הפורום השתנה. אבל אני רואה שרינה ויאיר וורד ועמית ורוני עדיין כאן. יש לכם מתנדבים חדשים בפורום? בקיצור מי יכול קצת לעדכן אותי? הקורונה עברה לי, אבל נשארתי מצולק.

אז הרבה זמן לא הייתי כאן, כי די חזרתי לשגרה. עדיין נשארו לי כאבים בקרקפת ובראש מהשאריות של הקורונה. למי שלא הכיר אותי כאן אני יספר שחליתי בקורונה די מזמן ואז היו סיבוכים. אין לי מחלות רקע אבל פשוט זה פגע לי משהו קצת במוח. ובריאות. מרוב שהשתעלתי ירד לי דם והיה לי דימו בריאות. וזיהום בגוף. והיו ליתופעות שפשוט ישנתי כל היום, קמי לשעה ושוב נרדמתי לשעות. הייתי מאושפז חודשיים בחו"ל וחזרתי. היום אני כבר ביוד בית וממש קשה לי ללמוד. ולהתרכז. אני לא יודע איך אני יגמור בגרויות. אבל די עוזרים לי. הפורום הזה היה הבית השני שלי ואני תיד חוזר לכעוד...

הפעם אושפזתי כי אני עם כאבי ראש למות. מאז שנגמרה לי הקורונה ואני שלילי. הראש לא מפסיק לכאוב אני כבר נעשה משוגע מזה. הקורונה הזאת דפקה לי את החיים. איך ולמה למה למה זה נפל דווקא עלי כל החרא הזה?

אולי תספרו לנו פעם קצת עליכם. זה לא פייר שאנחנו כל הזמן מספרים על עצמנו. אני רוצה למשל לשאול את רוני במה הוא עוד עובד? את רינה ואת ורד ומיכל אם היו להם פעם משברים בעצמן. את יאיר אם הוא אי פעם היה לא אופטימי כל כך פשוט לדעת אם אתם בני אדם אמיתיים.

הי חברים, מהקורונה נהיה לי פיברומיאלגיה, כל הגוף שלי כואב כל הזמן, רוצים לתת לי קנאביס אבל אני לא רוצה, קצת מפחד מהתמכרות. אני עדיין הרבה לבד.

כולם יודעים שלהיות ציני זה כאילו לא טוב. אבל ממשיכים להיות ציניים. כי זה כלי של הגנה.

מה אני צריך לעשות כדי שפעם ישימו אותי בכותרת אצלכם?

נהייתי כבר גדול כמעט בשנה... הייתי בין החולים הראשונים שעוד היו זוכרים את המספרים של החולים. החלמתי. אבל נדפק לי המוח. נהייתי קוקו. אתם לא מבינים כמה. אי אפשר להתרכז בכלום, משהו הסתובב לי. אני זז ונהייתי עם הפרעת קשב זמנית. לא מסוגל לישון טוב. ולא טוב לי. להיות מחלים קורונה זה חרא. כי זה פוגע במשהו בראש. גם מתרחקים ממני כי אני כבר לא נחמדוש כמו שהייתי. יותר ציני חסר סבלנות וחוצפן. ההורים שלי אחלה מבינים והכל. הם זורמים 10. כי הם מבינים אבל המורים, החברים קשה להם איתי ולי איתם. לא יודע איך יוצאים מזה.

הרבה דברים נשארו לי אחרי הקורונה, דברים לא טובים, יש לי עייפות כל הזמן, מין עננה מסביב לראש, טעם וריח אין לי כבר חודשים. אני עצבני וחסר ריכוז ומנוחה. ואני לא רוצה לעשות כלום. לא הייתי ככה. וגם כולם פחדו ממני אחרי המחלה שאולי משהו עוד נשאר לי. אבל לא לא לא נשאר לי קורונה רק מה שהיא דפקה י לי בראש. והיא דופקת אתהראש. מתי זה יתרפא? מתי אחזור להיות בן נורמלי?

נכון, יצאתי שלילי כבר פעמיים, כבר חודש שאני חזרתי לארץ מהאישפוז עם בעיות שהקורונה עשתה לי. אבל הסמפתומים עדיין קיימים. כאבי ראש, אין לי חודש ריח וטעם. וגם כאבי שרירים. הייתי מונשם מורדם. ועכשיו אני בסדר. אבל לא מסוגל ללמוד. לא מסוגל להתרכז. החיים הורידו אותי מהפסים. לכו להתחסן.