שבוע שעבר דיברתי עם חבר טוב. הוא שאל אותי למה אני מעשנת גראס כל היום… הסברתי לו שזה עוזר לי להתמודד עם הדיכאון ועוזר לי לישון טוב יותר. הוא אמר שאני בכיינית ושאני אפסיק להגיד את זה כי החיים יפים. אני משתדלת שלא לספר לאנשים על הדיכאון שאני חווה. גם בגלל תגובות כאלה וגם בגלל שאף אחד לא באמת רוצה לשמוע את כל הזוועות האלה. אבל לפעמים אני לא מבינה כמה אנשים יכולים להיות לא רגישים לסיטואציה. להגיד החיים יפים זה נורא. אני מרגישה אשמה כשאני שומעת את זה.. כי המשפט הזה אומר שהכל תלוי בי. וזה לא. אני לפעמים צריכה להזכיר לעצמי שאני באמת מתמודדת ע