נעה

שבוע שעבר דיברתי עם חבר טוב. הוא שאל אותי למה אני מעשנת גראס כל היום... הסברתי לו שזה עוזר לי להתמודד עם הדיכאון ועוזר לי לישון טוב יותר. הוא אמר שאני בכיינית ושאני אפסיק להגיד את זה כי החיים יפים. אני משתדלת שלא לספר לאנשים על הדיכאון שאני חווה. גם בגלל תגובות כאלה וגם בגלל שאף אחד לא באמת רוצה לשמוע את כל הזוועות האלה. אבל לפעמים אני לא מבינה כמה אנשים יכולים להיות לא רגישים לסיטואציה. להגיד החיים יפים זה נורא. אני מרגישה אשמה כשאני שומעת את זה.. כי המשפט הזה אומר שהכל תלוי בי. וזה לא. אני לפעמים צריכה להזכיר לעצמי שאני באמת מתמודדתעוד...

אחרי קצת פחות משנה בלי כדורים ובמצב נפשי מאוזן הדיכאון כמובן חזר. הוא כל הזמן שם, כמו צל מאיים שרודף אחריי במטרה להחשיך לי את החיים. רציתי להאמין שהוא נגמר לתמיד שאני יכולה לחלום בגדול ולהפסיק לפחד שיגיע יום שהנפש והגוף שלי ידרשו ממני להפסיק הכל. אבל הכל חזר ובעוצמה גדולה יותר. בעיקר החרדות. עכשיו, אחרי חצי שנה שאני בדיכאון הזה מצאתי קצת כוחות ללכת לטפל בעצמי. זה היה כבר מצב שהרגשתי שאם אני לא קמה עכשיו ועושה צעד קדימה אני מסיימת את החיים שלי. התחלתי היום שוב טיפול עם כדורים ואני חווה קושי שידעתי שיגיע. הכל הרבה יותר כבד עליי. כאביםעוד...