לא קיבלתי קלפים טובים.
לא ניראה לי שאני הולכת לנצח, ובא לי לפרוש מהמשחק.
אבל, לצאת עכשיו? זה אומר לעזוב כשכולם עדיין בפנים ואצטרך ללכת מכאן הביתה, לגמרי לבד, בחושך… זה מרגיש לי מפחיד. אז אני נשארת. כאן. בחיים. בקזינו הצבעוני הזה. אבל כבר לא אכפת לי יותר,
אז כבר יש הרבה פחוץ לחץ.
או אולי פשוט לחץ מסוג אחר.
אני מתחילה להתבונן סביבי בסקרנות זהירה. אנשים מאמינים לפוזה של עצמם. מרעילים את עצמם בסיגריות מפונפנות, אלכוהול, שיחות חולין מזוייפות.
קוברים את הזהות האותנטית שלהם מתחת לכובעים מגוחכים.
הכובע שלי פחות טרנדי, ואין בו שפנים, אבל לפחות