אני מתחילה לחשוב שהפגיעה מינית שעברתי בגיל 6 *מכיל טריגר*

Feker Libi · 2021-09-02T21:09:12+03:00

*מכיל טריגר* גרמה לכל ההפרעות הנפשיות שיש לי. מדיכאון לדיסוציאציה, אגרופוביה ובסוף סכיזופרניה. והגרוע מכל זה ילדים שעשו לי את זה. הייתי בבית ספר מיוחד. אני לא יודעת מה איתם, אם הם כיום נשואים, הקימו משפחה, חיים באושר, לא זוכרת כלום מהאירוע עצמו, אמא שלי סיפרה לי, הם לקחו אותי לשירותים ונגעו בי, גם לא הבנתי מה הם עושים אז לא התנגדתי, הייתי בת 6, וכנראה שגם נתתי לעוד בנים בשכונה לגעת בי עד שלקחו אותי לטיפול ואז בטיפול גרמו לי להבין שזה לא תקין ואני זוכרת שהבנים בשכונה קראו לי מלמטה ורצו לגעת בי ואני לא הסכמתי ובסוף הלכו. אולי אותם ילדים מהבית ספר הם בעצמם לא ידעו מה הם עושים, אולי הם כמוני עם בעיית התפתחות. כך או כך נהרסו חיי. למרות שאובחנתי רק בסכיזופרניה אני זוכרת שסבלתי מדיכאון עוד מילדות אחרי הפגיעה. במקביל סבא שלי נפטר. אולי זה הוסיף. למרות שלא קשור אבל אשתף שאמא שלי סיפרה לי גם שדודה שלי תקפה אותי בגיל 3 אחרי שליטפה אותי. לתדהמתי לא בכיתי או משהו. דודה שלי בעצמה סובלת מסכיזופרניה. בעבר שיתפתי פה על אורך חיי שעברתי הלא קלים. הכי מה שהותיר בי צלקת זאת הפגיעה מינית. לצערי אני אפילו לא זוכרת כי אם הייתי זוכרת היה קל לי יותר לטפל בפגיעה הזאת. המוח שלי מחק את האירוע הזה מהזיכרון. גם את הסטירה שהחטיפה דודה שלי לא זוכרת. שמעתי דווקא על מישהי שסיפרה שבגיל שנה וחצי! ראתה אבא שלה ניסה לרצוח את אמא שלה. היא אשכרה זכרה את כל הפרטים! אני שואלת את עצמי איך אני לא זוכרת את מה שעברתי בגיל 6. כל מה שקרה בשירותים מחוק לחלוטין. רק את זה שרצו לגעת בי בשלב יותר מאוחר ואני סירבתי את זה אני כן זוכרת..