Feker Libi

שעברה אונס בידי פדופיל בן 40 שהצליח לשכנע אותה להכנס אליו הביתה, הבחורה הייתה תמימה ונאיבית, האמינה לסיפור שמכר לה וגם אז שסירבה להכנס אליו לדירה ואמרה שהיא דתייה הוא משך אותה בכח, סתם את פיה, ביצע את זממו במשך 40 דקות ונעל אותה. מחר אמור להיות יום כיף עבורי ועכשיו אני מזועזעת וכואבת על זה, כל מה שעברה, הכאב, הסבל, הלכה התמימות בצורה אכזרית ביותר. וגם צויין בכתבה שהיא עם אוטיזם קל. לא עברתי אונס תודה לאל את זה אבל כן פגיעות מיניות בגיל 6. איך אני מתגברת על זה, מתאוששת וממשיכה הלאה ומתכוננת לטיול מחר??????

אני הולכת לכתוב פה משהו אישי ואינטימי. כבר כמה שנים שאני בחקר לגבי הזהות המינית שלי, לא יודעת אם אני ביסקסואלית או סטרייטית. מגיל קטן גירה אותי נשים עירומות בתמונות שראיתי. לאחי היה כוס עם תמונה של אישה עירומה וזה גירה אותי. הייתי אז מאוננת באותה תקופה. לא הייתי מודעת לקיומה של הלהט"ב באותה תקופה. ותמיד ידעתי שאני נמשכת לגברים. התעלמתי ממה שהרגשתי בילדות. מאמינה שגם אם הייתי לסבית הייתי מתעקשת לצאת עם גברים. היו לי בני זוג, לא נמשכתי אליהם. בגיל 32 אחרי שכבר נפרדנו אני והאקס האחרון שלי מצאתי את עצמי נמשכת מינית בפעם הראשונה למנהל מעוד...

אני אמורה להתרגש מזה אבל מודאגת ולחוצה, איך יהיה הטיול עם אותה דיירת שמאשימה אותי בכל הרע שקורה לה. הלוואי והייתי אומרת למתאם טיפול שלי שאני לא אלך ואהיה עם אמא שלי בניחותא. בא לי להגיד לו את זה שלא רוצה ללכת. אפילו שקניתי בגד ים, שמלה ושילמתי כסף לטיול והשותפה לחדר מחכה שנהיה יחד בבריכה ונישן יחד. אני גם לא רוצה לאכזב את השותפה. אני נקרעת, איך ארגיש שם עם אותה דיירת שעויינת כלפי, גם אם אתרחק ממנה היא תהיה שם ואני מפחדת ששוב תתנפל עליי. היא לא צפויה. והיא שונאת אותי, קראה לי לפני שבועיים מכשפה אחת. לא בא לי לסבול בטיול הזה. מעדיפה להיעוד...

שוב פעם מוצאת את עצמי בודדה, מבלי למצוא מישהי לשתף אותה בחקר הזהות המינית שלי. אני לא יכולה לפנות כל הזמן למתנדבי ער"ן כי זה לא מצוקה ולא כולם זורמים לשיחה ולא מאשימה אותם. אולי זה גם מביך אותם. אבל אין לי מישהו אחר. חברה טובה שלי לא פנויה והיום לא דיברנו עדיין. לא מרגישה בנוח לשתף כל אחת. יש לי רק שתי חברות. אחת מהן מהקהילה הגאה. ונראה ששתיהן כרגע עסוקות. ואני לא יכולה לשמור דברים בבטן. מרגישה אי נוחות בחזה. הבעיה שלא כל אחת פתוחה וזורמת לשיחות כאלה ורק שתי חברות שלי כן. אולי אני צריכה ללכת יותר למועדון של הקהילה הגאה. אבל זה בתל אביעוד...

אני מרגישה שאני לא יכולה לשאת את זה יותר. הדיירת בהוסטל קראה לי מכשפה אחת והיא לא מפחדת לעשות בנוכחות צוות שהם לא עושים כלום בנידון. זה מגיע למצב שאני בורחת ממנה, בתורנויות אני מקבלת התקף חרדה מחשש לראות אותה ואפילו לפעמים נמנעת מלרדת למטה לאכול ארוחת צהריים. הצוות בהוסטל לא מודע לסבל שלי, מרגישה שאני עוד שנייה רוצה לשים קץ לחיי. דייי!! נמאס לי! מתה שכבר אצליח לעבור להוסטל אחר במהרה אפילו לפני הטיול בעוד 3 שבועות גם אם שילמתי. המתאם טיפול שלי לא מתעניין בי כל פעם שהדיירת תוקפת אותי והפעם גם לא המדריך שזה קרה בנוכחותו. ההתקפי חרדה שלי עוד...

ופינקה אותי במוקפץ עם נתחי סויה דמויי עוף (אני לא אוכלת בשר). לשאר הדיירים הכינה עוף בתנור, אכלתי אורז עם ירקות וגם שאר הדיירים, טבחית מקסימה ממש שרוצה להכין מה שהדיירים מבקשים. הבנתי שהיא עבדה במסעדות. סה"כ עושה לי שהות נעים בהוסטל עד שאעבור למקום אחר. נקודת אור במקום הזה. אראה מה ניתן לאכול מחר, אני אבוא אליה, קניתי שווארמה מן הצומח וטחון מן הצומח. עשינו הכרות רשמית היום אחרי שלקחתי מעדן סויה. היא נחמדה ממש. כולם אוהבים את האוכל שלה וגם אני. האורז לא היה יבש, היו בו ירקות חתוכים לקוביות. גזר ונראה לי קישוא ועוד משהו שאני לא יודעת אתעוד...

ידעתי שהייתי צריכה להוריד את מינון השמחה והנה התנפץ לי בפנים ואין מקום בהוסטל בתל אביב. כל כך רציתי לעבור לשם. כבר חלמתי ותיכננתי מה אני אעשה כשאגור שם. אבל אנסה לחפש עוד מקומות בתל אביב. אפילו שיש הוסטל פנוי בפתח תקווה. רק אם כל ההוסטלים יהיו תפוסים אבדוק את הוסטל בפתח תקווה. העיקר להיות קרובה לאמא שלי.

אני מרגישה כמה שאני מנסה להתגמש בחיפוש עבודה ולחפש תחומים אחרים אני לא מצליחה למצוא לא במפעל מוגן או במקום ללא ניסיון או ידע. רציתי לעצב בתכשטנאות ויש מפעל מוגן אבל לא ביישוב שלי אלא רחוק יותר וללמוד צריך כסף ומאיפה אני אשיג כסף? אני חיה מקצבת ביטוח לאומי. אומרים לי להתפשר, המתאם טיפול שלי הציע לי לעבוד בעבודות פשוטות במפעל מוגן או במלצרות בבית קפה, לא רוצה להיות המסכנה, החולה, שחיה מנדבות מהמדינה, אבל מרגישה שהמדינה לא מקדמת יותר מידיי את המתמודדים, ובכלל את בעלי המוגבלויות. חשבתי גם להכנס למטבח במסעדה טבעונית אבל אין ביישוב שלי. יש עוד...

שלח לי תמונות של החתול שלו, גורי. הוא בן 3. ואז סיפר לי שראה שפתחו ויוה וינטג' בפרטנר ויצא לו לראות יאגו ואני בטי המכוערת. ועל הדרך שאל על טלנובלות שאפשר לראות בחינם. גורי החתול המתוק. מקווה שייוולד לו בקרוב אח/ות בן/בת אדם. מתה להיות דודה.

אני ישבתי לתומי בסלון כחלק מתכנית שיקום הדיירת יצאה, אמרה לי "מה את עושה פה? לכי לחדר!" ובסוף פלטה שאני ממש שמנה. אין לי מושג מה יש לה איתי, לא עשיתי לה כלום אבל נפגעתי, ואין עם מי לדבר עם הצוות, כולם אטומים. היא מכניסה אותי לחרדות כל פעם שהיא עויינת כלפיי. לאחרונה אני סובלת הרבה מחרדות, כשיש לי תורנויות, כשאני צריכה לצאת החוצה. האחות בהוסטל נתנה לי חצי קלונקס אתמול. הרגשתי רגועה.

*מכיל טריגר* גרמה לכל ההפרעות הנפשיות שיש לי. מדיכאון לדיסוציאציה, אגרופוביה ובסוף סכיזופרניה. והגרוע מכל זה ילדים שעשו לי את זה. הייתי בבית ספר מיוחד. אני לא יודעת מה איתם, אם הם כיום נשואים, הקימו משפחה, חיים באושר, לא זוכרת כלום מהאירוע עצמו, אמא שלי סיפרה לי, הם לקחו אותי לשירותים ונגעו בי, גם לא הבנתי מה הם עושים אז לא התנגדתי, הייתי בת 6, וכנראה שגם נתתי לעוד בנים בשכונה לגעת בי עד שלקחו אותי לטיפול ואז בטיפול גרמו לי להבין שזה לא תקין ואני זוכרת שהבנים בשכונה קראו לי מלמטה ורצו לגעת בי ואני לא הסכמתי ובעוד...

זה לא רק חלומות, זה גם פנטזיה, מין תחושה של עוררות מינית שאני מרגישה כשאני רואה עירום נשי. הייתי מעדיפה להתאהב באישה או להימשך מינית למישהי שאני הכרתי ופגשתי, לא לדוגמניות או נשים שמצטלמות בעירום. זה מתסכל, אני מתייחסת אליהן כאובייקט מיני גם אם זה לא לכולן. אני לא אשמה שיש נשים שמצטלמות בעירום מלא כמו כאלו שמצאתי באינטרנט אבל זה מגרה אותי מינית ואני מרגישה אשמה בכך. גם לא יצא לי להיות עם נשים. כועסת על שאני לא לסבית או לפחות ביסית אלא רק סתם מגורה מינית מעירום נשי. מרגישה שזה לא בסדר, לא תקין. מין סטייה. אם זה לא היה רק סביב אירוטיקה עוד...