חודש וחצי שהקשבתי לכל מילה וכל משפט שלה ולקחתי ללב.
חודש וחצי שתמכתי והאמנתי לה לכל דבר שהיא אמרה.
חודש וחצי של היכרות הזויה.
חודש וחצי שחיבקתי אותה חזק.
חודש וחצי שנתתי לה אהבה בלי תנאים.
כל התקופה הזו היא נתנה לי להרגיש שהחיים שלה נוראיים.
שכל האנשים בחייה הם קשים וחלקם אפילו רעים.
אבל היא הכי חכמה ונאורה וחזקה וחיובית.
זה פשוט הם, האנשים שמסביבה, הם השטנים.
אז למה התקופה נגמרה כל כך מהר?
רק חודש וחצי של קשר הזוי?
כי נפתחתי ושיתפתי משהו כואב על עצמי.
משהו שכל כך פגיע וכואב לי לחשוב עליו.
סיפרתי לה שאני מפחדת להיפגע שוב.
שקשה לי לדעת