לבד
איך אני יכולה לתאר את ההרגשה שאני נלחמת לבדי,
כשלמעשה אני לא?
זה מוזר,
אני יכולה להיות מבודדת בין ארבעה קירות או בחוץ עם חברים,
ועדיין,
זאת אותה הרגשה מחניקה והתחושה שאני לא שייכת.
אתם מבינים,
אני שרתי את השיר הזה, השיר של חיי, השיר שהייתי חייבת להשהות, לשכתב, לשנות שוב ושוב –
וזה מרגיש כאילו אני שרה אותו בשביל לבדר ולהעסיק את אלו שמסביבי,
אלו שאוהבים אותי,
רק כדי להקל על דעתם ולגרום להם *לחשוב* שאני בסדר.
אני על הבמה, מנסה כמיטב יכולתי להישאר כאן עד שיגיע הזמן להשלים את ההופעה.
אבל לאחרונה,
אני רציתי נואשות לסיים את המופע.
עמוק ב