שלום לכולם
אני בן 45 פיטרוו אותי מהעבודה בדצמבר האחרון.
אני חי עם אשה שאני לא אוהב, אין לי כסף, אין לי בית ואף אחד לא צריך אותי בגיל כזה.
את הדיכרון אני חווה כבר מגיל צעיר מאוד, מאז שאני זוכר את עצמי.
כל צעד שאני עושה בחיי הוא קשה מנשוא.
מאוד קשה להעביר הרגשה או תחושה, להרבה אנשים אני אראה מפונק ועצלן.
האמת שאני סובל כל רגע בחיי, חוץ מהרגע שאני ישן, שם החיים מתחילים ורק שם אני חי!
אני תרח זקן בדיכאון, הייתי אמור להכיר אותו דיי טוב ולהתגבר, אבל אני תשוש מאוד.
אני כותב זאת לאחר שתי כוסות יין(עוזר מעט), לא יודע מה לעשות.
תודה על האפשרות