שלום לכולם.
שמי שמעון, אני בן 48 עוד מספר חודשים.
לאחרונה אני מרגיש שכל החיים שלי מתמוטטים עליי כמו מגדל קלפים.
לפני כחצי שנה עברתי לגור עם אימי, לאחר שאני ואשתי נפרדנו.
לאחר מספר חודשים החלטנו לחזור שוב, אך זה כל כך מורכב כרגע.
אימי מבוגרת מאוד וצריכה עזרה בבית במשך כל היום, מחירי השכירות במצב כל כך הזוי שאין לי אפשרות לשלם ולשרוד באותה הנשימה.
אשתי כרגע בחו"ל במדינה שהכרתי אותה, לא מוצא דרך להביא אותה שוב ולשרוד כלכלית באותו הזמן.
לא משנה מה שאני מנסה לעשות, לא מסתדר לי כלום!
לא אוהב את מקום העבודה שלי והשכר נמוך.
אני מרגיש שאני בחוויה הכי ג


מבין לליבך אחי.
כל אחד יש משהו אצלו שמוביל אותו להרגשת ריקנות.
אצלי זה היה דווקא אחרי שנלחמתי עם אשתי לשעבר על הרצון איך לנהל את הבית וכש"ניצחתי" פתאום הרגשתי ריקנות עד כדי רצון להתאבד(!), כנראה מחמת זה שהבנתי שאני נשוי לאשה קשה מאוד ושחיי יהיו קשים איתה עד כדי כך שעזבנו את המקום שגרנו בו מחמת הרגשת הריקנות שלי פתאום ובסוף גם התגרשתי כי סוף סוף מי שמנצח בקרב לא מנצח במלחמה,
אבל בעיקרון היום הבנתי שאני חייב לקום ולהתחיל את חיי מחדש, זה לא פשוט אבל זה חשוב לבריאות הנפש בשביל לא לקרוס.
לדעתי אתה צריך להתחיל את חייך מחדש, ויהיה טוב אם תעשה את
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחולך לפסיכולוג קליני או לפסיכיאטור. אל תמתין שהמצב יורע!
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחואי אפשר לחיות במדינה הזאת הכל יקר ומרוויחים מעט למרות שרגילים לחיות ברמה גבוהה וללכת למסעדות. זה נראה כאילו כולם חיים את החיים ויוצאים למסעדות וחופשות וכל הנשים עם לק ג'ל ותספורת עדכנית וקנים דירה אבל לא סוגרים את החודש. אין לי ספק שאם היית מרוויח קצת יותר היית פחות בלחץ ובתהיות.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו