Edit מה היית עושה במקומי הכרתי מישהי.. בת 17, גרה ממש קרוב לפנימייה שבה אני נמצא. ראיתי סטורי של מישהי והזדהיתי ככ עם מה שנאמר, בקטן הייה תיוג של הכותב, נכנסתי ושלחתי הודעה, שוחחנו, הכרנו, דיברנו יום וליל. כול בוקר שהתחיל ״מבוקר טוב״ וכול לילה שהסתיים ״בלילה טוב״. כשהיו מחזירים לה את הטלפון בבית ספר תמיד דיברנו על הכול, על החיים, עם כול העצב הייה גם שמח, הייה הרבה שמח, לפחות כך אני הרגשתי. יש לנו הרבה במשותף.. החל מאהבה לכתיבה וכלה בהפרעות נפשיות ומוסדות…… כשהודיעו לה שהיא הולכת להעביר את שעות אחר הצהריים שלה במסגרת חוץ ביתית (כלומר, תישאר בבית הספר שלה אבל בעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 22 תגובות מה היית עושה במקומי <p>הכרתי מישהי.. בת 17, גרה ממש קרוב לפנימייה שבה אני נמצא. ראיתי סטורי של מישהי והזדהיתי ככ עם מה שנאמר, בקטן הייה תיוג של הכותב, נכנסתי ושלחתי הודעה, שוחחנו, הכרנו, דיברנו יום וליל. כול בוקר שהתחיל ״מבוקר טוב״ וכול לילה שהסתיים ״בלילה טוב״. כשהיו מחזירים לה את הטלפון בבית ספר תמיד דיברנו על הכול, על החיים, עם כול העצב הייה גם שמח, הייה הרבה שמח, לפחות כך אני הרגשתי.<br /> יש לנו הרבה במשותף.. החל מאהבה לכתיבה וכלה בהפרעות נפשיות ומוסדות……<br /> כשהודיעו לה שהיא הולכת להעביר את שעות אחר הצהריים שלה במסגרת חוץ ביתית (כלומר, תישאר בבית הספר שלה אבל במקום לחזור הבייתה היא תחזור לפנימייה) היא אמרה לי שיש מצב שהיא תבוא לפנימייה שלי כי היא עלתה בדיוק על כול הקריטריונים כדי להיכנס למקום כזה.<br /> אני הייתי בעננים, חשבתי כמה כיף הולך להיות. סוף סוף אפגוש אותה ויהיה לי מישהו שאני אוהב איתי בפנימייה!!!!!<br /> יום אחד אני מקבל הודעה : ״אמרו שאין שם מקום״<br /> אני כבר לא אשחק איתה, אני כבר לא אבלה איתה, אני כבר לא ימשיך לחייך ולהתרגש , כי פשוט אין מקום בשבילה:(<br /> ביום אחד במקביל שדיברתי איתה שמעתי בכי מבחוץ, שאלתי אותה מה לעשות, היא אמרה אמרה לגשת ולבדוק אז יצאתי לבחוץ וראיתי ילד בגילי. הוא סירב להיכנס אבל בסוף נכנס איתי לחדר שלי. הוא נכנס ויחד איתו נכנסה ההיסטריה שלו, הוא צרח, הוא בילגן את החדר, הרס דברים (וביניהם גם תמונה של מישהו יקר לליבי).<br /> זיהיתי את המצב והבנתי שמשהו פה יותר מורכב ואני לא אוכל להרגיע אותו. לא הפסקתי לתאר לה כול דבר שהוא עשה ואמר. והוא אמר לי שלא באלו לחיות ושאני אהרוג אותו או שהוא יעשה את זה בעצמו. הוא לא באמת הייה איתי, הוא לא הייה שם.<br /> הנערה אמרה לי לקרוא לפסיכיאטר שמסתובב בפנימייה.</p> <p>אחרי כול האירוע הזה יצא לנו לשבת ולדבר אחד עם השני יותר והוא סיפר לי שהוא מכיר אותי ושהוא לא הפסיק להסתכל עליי בשיחות המשותפות אף על פי שאני לא זכרתי אותו. הוא סיפר לי שיש לו פוסט טראומה וזו הייתה הנקודה שאמרתי לעצמי אני לא עוזב את הילד הזה. הוא הצטער על זה שקרע לי את התמונה. הוא הרגיש עם זה ממש רע, אני הייתי אטום לא הייה לי אכפת מהתמונה שנישאה איתי ממקום למקום מאז שעזבתי את הבית.<br /> ככול שעבר הזמן התחברנו יותר. הוא אמר שאין לו חברים ושהוא חושש שאני גם לא אהייה איתו.<br /> הוא ממש אהב לעשות טיקטוק אבל לא הייה לו טלפון אז נתתי לו את שלי. באותו זמן הייתי בהרבה טיפולים נפשיים ובתי חולים אז הייתי משאיר את הטלפון אצלו. הוא עשה טיקטוקים.. אפילו יפים מאוד.<br /> באיזשהו שלב הוא התחיל לדבר עם הנערה, היא הכירה אותו יותר ויותר והיא אפילו הסכימה שהם יהיו חברים.<br /> באחד מהשיחות שלו איתה הוא אמר דברים רעים עליי (דברים שלא הפסקתי לשמוע כול חיי) וכשהייתי חוזר לטלפון.. היא הייתה מספרת שהוא אמר כך וכך ושהוא מחק את הצ’אט כדי שלא אדע. ואני לא התייחסתי….</p> <p>לפעמים הוא הייה מבקש להתקשר לאמא שלו למרות שהוא סיפר לי שאמא שלו לא נוכחת בחייו. ועדיין נתתי לו כי לא חשבתי הרבה, חשבתי לעצמי זאת אמא… גם אני רוצה לדבר עם אמא?<br /> בדיעבד, הוא דיבר עם הנערה, הוא דיבר אליה מגעיל וקרא לה משרתת. היא אמרה לי שזה פוגע בה איך שהוא מדבר אליה. וזו לא הייתה הפעם האחרונה כי המשכתי לתת לו את הטלפון לעשות טיקטוקים והוא עדיין המשיך להיכנס לצאט שלי איתה.</p> <p>אחרי אחד מהטיפולים חזרתי לפנימייה ונרדמתי, ישנתי במשך שעות. הייה לי רע נורא. היא אמרה לו להגיד לי שהיא רוצה לדבר איתי, הוא בא ואמר לי אבל אני לא יכולתי לדבר.</p> <p>באותו היום כשאני נירדמתי הוא המשיך לדבר איתה, היא התעצבנה עליו ואמרה לו דברים, אמרה שהוא גורם לה לפגוע בעצמה והטיחה בו אשמות ומילים קשות.<br /> באותו היום בלילה, כמה שעות אחרי, אני מגלה שהוא שתה חומרי ניקוי ונמצא בבית חולים. כששמעתי את זה עברתי על השיחה שהייה בינהם וראיתי את הכול.<br /> נלחצתי<br /> פחדתי שמשהו קרה לה וכעסתי עליה שהיא הגיבה איך שהיא הגיבה למרות שידעה ממה הוא סובל ושלפעמים יש לו את השגעונות שלו כתוצאה ממחלה נפשית שאני לא אפרט עליה,<br /> בהתחלה היא כעסה עליי שלא אכפת לי ממנה אלה רק ממנו ובסוף אמרה שהיא מצטערת ושזה נאמר מתוך חרדה ואימפולסיביות.<br /> כשביקרתי אותו בבית חולים היא רצתה לבקש ממנו סליחה אז הם דיברו שוב והוא.. כרגיל.. בשלו… והיא… כרגיל… אימפולסיבית….</p> <p>אני לא זוכר מה הייה אחרי זה<br /> אני זוכר ששוב חזרתי מטיפול ונרדמתי וכשהתעוררתי נכנסתי לצאט איתה והיא פשוט לא הגיבה לשום דבר שכתבתי . אמרתי לה שזה אני ואפילו אמרתי לה משהו שרק אני והיא יודעים כדי שהיא תזהה אותי. השיחה הייתה נורא קרה ואני באמת לא הבנתי למה..<br /> למה היא רואה ולא מגיבה או למה היא מגיבה במילה או שתיים. שתי מילים ככ קרות ומרחיקות.</p> <p>אחרי כמה זמן היא שולחת לי: ״ תקשיב אני לא יכולה להמשיך לדבר איתך יותר כי זה פוגע בי, אני מצטערת תיהיה חזק הרבה בהצלחה״</p> <p>וזו בעצם הייתה ההודעה האחרונה</p> <p>350 ימים עברו מאז שהיא הלכה (וכן אני סופר)<br /> לא עבר זמן מה והוא גם עזב<br /> רציתי לעשות טוב למישהו ובסוף נשארתי לבד.</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה