החיים קשים נוקשים
והשריון חלש וקל
חומצה אוכלת מבפנים
האוויר דחוס ודל.
קליפה של פסל בדמותי,
עומדת ביציבות מדומה,
כשבמקום מחזיקות אותי
רק גומות, בורות באדמה.
גם הביטחון המדומיין
לאט לאט הוא מתנדף
ומתחת לעטיפה
דברים נוטים להתקלף.
אט אט הופכת לשקופה
בלי שים לב של אף אחד
ורע, חונק, ומשוגע,
בין כולם להיות לבד.