.............

החיים קשים נוקשים והשריון חלש וקל חומצה אוכלת מבפנים האוויר דחוס ודל. קליפה של פסל בדמותי, עומדת ביציבות מדומה, כשבמקום מחזיקות אותי רק גומות, בורות באדמה. גם הביטחון המדומיין לאט לאט הוא מתנדף ומתחת לעטיפה דברים נוטים להתקלף. אט אט הופכת לשקופה בלי שים לב של אף אחד ורע, חונק, ומשוגע, בין כולם להיות לבד.

בילדות, הילדות המוקדמת, היה לי חבר נפש. קראו לו תום. והוא היה לי קרוב, אוהב, ומלא אנרגיות וחום. ונתן לי לראות את העולם בצבעים עליזים, ולהסתכן ולהשתטות כמו שילדים עושים. הוא חייך אותי במילים, וסיפר לי שהעולם הוא טוב והאנשים טובים, ושחיבוקים הם נעימים, ומסמלים שאוהבים. אבל יום אחד, תום נעלם. זה היה כשמישהו קרוב פתאום הראה את הצד הלא מושלם. כשמישהו חיבק אותי חזק, וזה לא נגמר שם. כי אהב רק את עצמו,או כי לא אהב בכלל.. לא אוכל לומר בשמו ובטח גם לא אשאל. ואז, כשרציתי לברר: תום, למה זה קורה? ואיך זה מסתדר? הסתבר שתום ברחעוד...

שלום, מה נשמע? אפשר לשבת לידך?רוצה שנדבר? מקווה שזה בסדר שהצטרפתי לשיחה, שלא תופסת מקום של מישהו אחר.. אני חדשה פה באזור ולא ממש מכירה, אבל רק רציתי לספר לך, שרע. סליחה, אולי זה שלב מוקדם ביחסים, כדי להעלות מכאובים, קשיים או כעסים, אבל צפיתי בך כבר כמה זמן מרחוק, ואני חייבת להגיד שזה היה כל כך יפה ומתוק. לראות את היחס שלך, האכפתיות למי שסביב, איך סיפקת את העזרה היפה מכולן - פשוט להקשיב. נראה שלא יפתיע אותך לשמוע על קשיים כמו שלי, ושאולי קשה לך אפילו יותר מלי, וגם אני רוצה, להאזין לפתוח, באיזון בין האני שנותן עוד...