ראיתי תוכנית שבה אמרו למישהי שהיא צריכה לאפשר לעצמה לתפוס מקום בעולם.
כששמעתי את זה התחלתי לבכות. הרגשתי שהיא אומרת את זה לי. פתאום הצלחתי לחבר התנהגויות שלי ולשים אותן תחת הכותרת של "לתפוס מקום בעולם" ולהבין מאיפה הן נובעות.
אני לא מביעה את הדעות שלי
אני לא משתפת אנשים קרובים בחוויות שלי
אין מקום לרצונות שלי
מסתכלים עליי, המבט יורד לרצפה
מתחיל דיון, אני משתתקת
שואלים איך אפשר להתחשב בי, אני מבטלת את הצורך הזה
כל אלה ועוד המון זה ביטויים להרגשה שלי שאין לי מקום בעולם. הקצת שאני תופסת הוא יותר מדי. הוא בזבוז. כי מישהו אחר יהיה יותר טוב