לפעמים אני מרגישה קצת לבד
כי בסופו של היום
אני מסיימת את העבודה שלי
חוזרת לדירה פורקת את הדברים
וזה רק אני מול השדים שלי
אני שאמורה לדבוק בתפריט
להגיע לרף של הדיאטנית
לא לקצץ
לא להתנפל על מתוקים
ולפעמים זה מפחיד כמה שזה קשה
ופעמים כמה שזה קשה זה מפחיד
אבל אני מסתכלת לתוכי ומחבקת את הילדה הקטנה שבי
ומבינה שהפרעת אכילה הזו היא באה מתוך קושי
שאותו אני מגלה בטיפול
ואני מבינה שכן יש לי תקופות קשות יותר ויש קלות יותר
שטוב שיש לי את המטפלות שהן איתי יד ביד
שאני יכולה לעשות את זה שהן מאמינות בי
ואני מאמינה גם בעצמי.