הלוואי שהייתי יכולה להיחשף. ולהגיד מי אני ומה אני. ולא להתחבא מאחורי שמות מומצאים. אני בעיצומו של התקף חרדה ביום שאמור להיות לי שמח. מרגישה שאני מסתכלת על הכל מלמעלה. בטוחה שיש לי התקף לב או התחלה של שבץ. הראציונל יודע שזו חרדה. אבל הנפש…. מה איתה? והתגובות הגופנית, מה אעשה עם הדופק?
האהבה שלי רחוקה ממני כל כך עכשיו. וקר לי. וחם לי.
איך אתם מתמודדים כשסביבכם מלא אנשים וכל מה שבא לכם זה להיעלם?