אני לא מסוגלת להסתכל למשפחה שלי בעיניים
אני לא סובלת לראות אותם או לדבר איתם
אני לא יכולה להרגיש אליהם כלום חוץ מאשמה
אני חושבת על מה שאני גורמת להם להרגיש
הם בטח מרגישים דחויים בגללי הם בטח לא מבינים מה עושים לא בסדר ומאשימים את עצמם ביחס שלי אליהם
אני שונאת את עצמי כל כך בגלל זה
ואני לא יודעת למה אני עושה את זה או איך לצאת מזה
אני חושבת כמה אני מצלקת את אח שלי הקטן שבטח חושב שאחותו שונאת אותו וכואב לי נורא
אבל אני לא מסוגלת להתקרב אני רק רוצה לברוח מהם
ואני לא מבינה למה אני עושה את זה
למה אני כזאת אליהם
למה אני מענישה אותם ככה