הכותרת די מסכמת את מה שאני רוצה להגיד. המצב הנפשי שלי מדרדר, אני מרגישה דיכאון די קבוע וחרדה מוגברת. והקטע הכי מעצבן זה שאין לי למי לפנות. בטיפול החדש רק התחלתי ורק השבוע סיימתי את מפגש הקלט האחרון. אז אני עוד לא מכירה את המטפלת מספיק באופן אחד על אחד. החברה הכי טובה שלי אמרה לי בעבר שקשה לה לשוחח על דברים כאלה (מובן, זה באמת השפיע עליה לרעה בשבת מחנה) וחבר שלי (שאני רוצה להפרד ממנו בגלל הבריאות הנפשית שלי גם ככה וגם בגלל הדת שהתחלתי להתחזק בה ולא יודעת איך לעשות את זה.) בחופשה. בלילה כשעצמתי עיניים לא הפסקתי לראות פרצופים מרושעים ומפ