זה נהיה קשה יותר לתפקד, להמשיך הלאה, לסלוח לעצמי
אכולת אשמה ושנאה עצמית, בלי מוטיבציה להשתפר, בלי למה
תמיד יוצאת מזה בסוף ותמיד זה קורה שוב
אבל הימים הופכים ארוכים יותר וחשובים פחות ואין דבר שיגרום לי להרגיש טוב מספיק כדי לחזור לעצמי
אני לבד, ואני שוקעת ואני גוררת רגליים
אין לי כלום בראש ומלא חרדה בגוף
לילה אחד של חוסר שינה יכול להביא לשבוע בלי חיים
והמרחב לא סטרילי, יש הרבה רעשים, הרבה אנשים, הרבה סיבות ודרכים לברוח ואי אפשר לעצור את ההידרדרות כשעסוקים בלברוח
אני מרגישה מתה כבר כמה חודשים, והרגעים הטובים הולכים ומתקצרים
הצלחתי להרחיק