לאט לאט נושרים ממני הסימפטומים ואני מפחדת.
כמה חיכיתי ליום הזה, כמה התפללתי ייחלתי והנה הוא כאן.
אך מי יתן לי שקט וסיפוק? איך מסתדרים עם הריק במחשבות – האוכל אינו מרכז חיי
אך עדיין אין לי חלופה הוגנת.
כיצד מתמודדים עם קשיים פשוטים ולמרות הכל בוחרים בחיים חופשיים.
איך משתקמים בכבוד?
איך????