מ Edit אני סובלת נפשית ואף אחד לא תומך בי גם הפסיכיאטר בבקשה בבקשה תקראו אני סובלת מדיכאון לא מאובחן אבל יודעת פשוט שזה דיכאון כבר 8 שנים. יש לי את כל התסמינים של דיכאון קשה.. אין לי תיאבון בכלל, יש לי ניתוק רגשי, וכשיש רגש אז זה התקף בכי חזק וזה קורה לי הרבה, והכי הכי אני מרגישה מתה בגוף חיי ואין לי עניין בשום דבר בחיים. יש לי גם חרדה חברתית שפסיכולוגית אמרה שיש לי וזה גם התחיל מגיל 11 במשך 8 שנים וגם רק התחזק עם השנים.. אין לי חברים בכלל בכלל וכשהייתי בבית ספר נידו אותי והתעללו בי נפשית.. אין לי חברים בכלל בכלל אפילו לא ידידים במשך 6 שנים בערך.. וזה קשה.. אבל עכשיו אין לי עניין באנשים בגלל הדיכאון וגם בגעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 2 תגובות אני סובלת נפשית ואף אחד לא תומך בי גם הפסיכיאטר בבקשה בבקשה תקראו <p>אני סובלת מדיכאון לא מאובחן אבל יודעת פשוט שזה דיכאון כבר 8 שנים. יש לי את כל התסמינים של דיכאון קשה.. אין לי תיאבון בכלל, יש לי ניתוק רגשי, וכשיש רגש אז זה התקף בכי חזק וזה קורה לי הרבה, והכי הכי אני מרגישה מתה בגוף חיי ואין לי עניין בשום דבר בחיים. יש לי גם חרדה חברתית שפסיכולוגית אמרה שיש לי וזה גם התחיל מגיל 11 במשך 8 שנים וגם רק התחזק עם השנים.. אין לי חברים בכלל בכלל וכשהייתי בבית ספר נידו אותי והתעללו בי נפשית.. אין לי חברים בכלל בכלל אפילו לא ידידים במשך 6 שנים בערך.. וזה קשה.. אבל עכשיו אין לי עניין באנשים בגלל הדיכאון וגם בגלל שגם בצבא היו בריונים אליי והבנתי שאנשים לא אוהבים אותי. יש לי גם דה סוציציה שזה אומר שאני מרגישה בחלום ולא פה, רק שאצלי זה יותר חמור כי זה לא בא לי בהתקפים.. זה תמיד ככה וזה לא נעלם לי אף פעם.. ולפעמים יש לי דקה אחת שאני חוזרת לעצמי ומרגישה במציאות וזה הרגע הכי כואב כאילו אני מתחילה לבכות עם כאב לב גדול ואז אני חוזרת ללהיות בחלום ואז אני מבינה שהמוח שלי במנגנון הגנה..<br /> אני סובלת גם מאוסידי מאז גיל 11 שגם התחזק ויש לי מלא טקסים מלא מלא וזה גורם לי לחרדות.. וכל זה לא מאובחן אבל ברור שיש לי את זה..<br /> אני באמת כותבת את זה בקושי רב ושמחה אם אתם קוראים את זה.<br /> המשפחה שלי לא תומכת בי, כולם פה אחד מקטינים את הבעיות שלי וחלק אומרים לי שאין לי דיכאון בכלל וצוחקים עליי.<br /> אף אחד לא רוצה לייעץ לי מה לעשות, אף אחד לא רוצה להיות אוזן קשבת שלי, ואם יוצא שאני בכל זאת מתעקשת לדבר איתם הם אומרים לי אז תנסי להתמודד ותהיי חזקה או תעשי מה שאת רוצה בעצבים….<br /> אני בצבא עכשיו ובסדיר שבועיים ואני מרגישה כבר שבורה כאילו נשברתי.. לא טיפלתי אף פעם אצל אנשי מקצוע בחיים ופשוט נשברתי והלכתי לקבנית והיא נתנה לי קצת תקווה.. כי היא אמרה לי שהמצב שלי נשמע קשה והפנתה אותי כמה שיותר מהר לפסיכיאטר.<br /> הלכתי היום לפסיכיאטר שחשבתי שיעזור לי ופשוט הבנתי על מה אח שלי דיבר כשאמר לי שפסיכיאטרים הם טיפשים גמורים בלי שכל ואמונה.<br /> סיפרתי לו על זה שהדיכאון התחיל מאז שהתוכית שלי נפטרה והתחלתי להתפרץ בבכי גם כי זה נושא שקשה לי לדבר עליו והתוכית שלי והארנבים שלי שגם נפטרו וזה חיזק לי את הדיכאון הם הדברים הכי יקרים לי ביקום הם כמו הילדים שלי באמת כמו התינוקות שלי והם גרמו לי לאושר ולהיות יותר חזקה ונחמו אותי בחרם שעברתי.. והפסיכיאטר לגלג עליי ואמר לי שזה רק חיית מחמד ושזה לא הגיוני שאני בדיכאון מזה. זה פשוט שבר אותי. וכל דבר שאמרתי לו הוא התחיל להקטין את הבעיות וכל מילה שאמרתי הוא שפט אותי.. ואמרתי לו שאני מבולבלת, שיש לי סחרחורת, בחילה, שאני לא ישנה בלילות וכלום הוא פשוט הקטין לי את הבעיות שלי כאילו זה כלום.. ואמר לי שלא בטוח שיש לי דיכאון.. שזה בולשיט אחד גדול כי כל התסמינים של דיכאון קשה כל כל כל כל התסמינים יש לי!<br /> ואמרתי לו ומה עם הקלות? והוא אמר לי את ג'ובניקית את לא לוחמת אז תרגעי.. אמרתי לו הקלות בשעות והוא גם שיקר לי שהוא לא אחראי על זה והוא כן.. הוא אמר לי שאני אמשיך בשגרה רגיל שזה לקום כל יום בחמש ולחזור בשש וגם ככה גם ככה קשה לי לקום מהמיטה ואני לא קמה מהמיטה בקושי כשיש לי חופש.. אז כל יום לצבא? הוא גם אמר לי שאני כולה שבועיים שם ואני לא יכולה להחליט שקשה לי שם למרות שהסברתי לו שזה לא קשור לצבא.<br /> הוא היה התקווה האחרונה שלי.. עכשיו אני באמת לא יודעת מכ לעשות עם עצמי.. אני כרגע במיטה כל היום וצריכה להתמודד עם הבעיות שלי ולהתבייש בהם בגללו רק בגללו כי הוא פשוט הוריד לי את כל הביטחון שנותר לי. אני לא יודעת איך אני יוצאת מהכלא הזה שנקרא צבא באמת לא יודעת.. בא לי פשוט לבכות.. </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה