מאורית2

חבר קהילה

הצטרפתי ב־ 17/08/20

הקהילות שלי

אני כותב בת 22 ואני נאבקת על כל יום בשביל לקום לעבודה בשכר מינימום בשביל לשלם למשפחה שלי כדי שיהיה לי אוכל ומים.. אני לא מסוגלת כבר לעזאזל אני שונאת את אלוהים כל כך כל כך אני סובלת גם כשאני במיטה ולא מצליחה לקום אבל רק כי אני חייבת אני קמה רק לעבודה ואז חוזרת הביתה מתקלחת ולמיטנ בכל יום והבדידות בעבודה הורגת אותי כי מתייחסים אלי לא יפה מורשים לעצמם ואני מרגישה את הטראומות ופשוט מסכימה איתם גם אם יגידו שאני הבן אדם הכי מטומטם בעולם אני אסכים ואחייך אליהם ואהיה הכי נחמדה כי הטראומה מופעלת ויש לי חרדה חברתית אמיתית..

5 תגובות
T

T

חבר קהילה · 29.10.2025

Edit
זה מאוד עצוב לקרוא את המילים שמרגיש כי נכתבו בעת כעס וצער רב. לא יודעת אם יש מקום לחלוק את תחושותי אך גם אני יכולה להתחבר אל המילים.
דווחו
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 1.11.2025

Edit
שלום לך מאורית יקרה, כואב לקרוא את מה שאת כותבת כי לאף אחד לא מגיע להרגיש כמו שאת מתארת. כל אחד מאיתנו ראוי לחיות חיים טובים ולחוש מוערך ואהוב. חרדה חברתית היא הפרעה שמשבשת מאוד את החיים ואת היכולת לתפקד במקומות שאינם מוכרים . אנשם עם יכולות מדהימות חווים ביצועים נמוכים וירודים כאשר הם נאלצים לתפקד תחת סטרס פנימי חזק. לכן, אני מציעה לך לפנות לטיפול שמטפל בחרדה חברתית וייתן לך כלים וחופש לחוש בנוח ולמצות את היכולת שלך במקומות שאינם מוכרים. את מדברת גם על טראומה - האם את מטופלת?, האם את מוכרת כסובלת גם מטראומה וגם מחרדה חברתית? . את מספ
דווחו
נתנאל העיקר זה להרגיש טוב, התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי שמתמקד במחשבות ודיבורים טובים, במסגרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT (סיביטי) מלמדים אותי שדיבורים טובים חיוביים הם אסטרטגיית חשיבה ודיבור עצמי שמטרתה לשפר את התחושה, הביטחון העצמי וההתמודדות עם קשיים. הם כוללים שימוש במחשבות והצהרות חיוביות, כמו "היום אני רוצה לראות את היופי שבחיים, לא את הקושי." או "גם עכשיו אני יכול לבחור בטוב", "אני בוחר להרגיש טוב, אפילו בלי סיבה מיוחדת" שיכולים להוביל לשיפור בבריאות הנפשית ולהשפעה חיובית על ההתמודדות עם לחץ וחרדה. והתחלתי ליישם את זה ואני מרגיש פחות חרדות ומרגיש שהביטחון העצמי שלי עלה , מלמדים אותי שככל שאקרא ואגיד הצהרות חיוביות, כך הן יוטמעו בתת מודע שלי, יחליפו את הדיבור הפנימי השלילי, ישחררו אמונות מעכבות, ויבנו דפוס חשיבה חדש, שיאפשר לי לראות את החיים בצורה שונה וחיובית יותר. כמו 1.היום אדבר דיבורים טובים וחיוביים. 2.היום אחשוב מחשבות טובות וחיוביות 3.מחשבה חיובית אחת בבוקר, יכולה לשנות את כל היום שלי. 4.היום יהיה לי יום טוב ואני אהיה רחמן וסלחן 5. אנשים יכולים לחשוב עלי או לדבר עלי כל מה שהם רוצים. אני תמיד בעל ערך גבוה. לא אענה להם. אני יכול לשלוט בדרך שבה אני מגיב לדברים. 6. היום אעשה דברים חיובים שיגרמו לי שמחה כי מגיע לי. 7.אני מסרב לגרום לעצמי להרגיש רע, כשהדברים לא מסתדרים כמו שאני רוצה. 8. מותר לי להרגיש טוב. 9. אני שלם עם עצמי. 10. אני חשוב ובעל ערך, בדיוק כמו כל אחד אחר. 11. אני אוהב ומעריך את עצמי. 12. אני אחראי על איך שאני מרגיש, ואני בוחר להרגיש מאושר. 13. אני אהוב וראוי. 14. אושר הוא בחירה, ואני בוחר להיות מאושר. 15. אני מאמין בעצמי. 16. אני ראוי למה שאני רוצה. 17. אני גאה בעצמי ובהישגים שלי. 18. אני מתגבר על הפחדים והחרדות שלי, על ידי יציאה מאזור הנוחות שלי. 19. אני אוהב ומקבל את עצמי. 20. כל צעד קטן שלי הוא הצלחה 21.אני מחזיק מעצמי – ואני מתחיל להרגיש את זה בלב. 22.אני ראוי להערכה, אהבה והצלחה 23.אני ראוי למנוחה ולשלום פנימי. 24.אני גאה בעצמי על הדרך שאני עושה ובעיקר להתמקד בחיובי בכל סיטואציה: כמעט בכל יום אנו נתקלים בסיטואציה מעצבנת, מכעיסה, קשה או מטרידה. האופן בו נגיב לסיטואציה הוא החשוב ביותר. אישיות חיובית מתאפיינת ביכולת להישאר בפוקוס חיובי ולדבר דיבורים טובים וחיוביים. לשם כך, נסו לשנות את הרגלי החשיבה שלכם למצב בו אתם מחליפים מחשבות שליליות במחשבות חיוביות. לא לכעוס, לוותר, לחמול. כשתמצאו בסיטואציה לא נעימה, בחרו להפנים שאומנם זה לא נעים – אך זה קרה. ונסו תמיד לחשוב ולמצוא מה הרווחתם מהסיטואציה? וכמה חזקים אתם כשהתגברתם על צער ועלבון ולא הגבתם ולא כעסתם ולא עניתם בחזרה ושלטתם במצב הרוח שלכם ובכך שוויתרתם אתם המנצחים הגדולים. ולהתנסח על דרך החיוב - שימו לב לאופן בו אתם מתנסחים בדיבור, בכתב ובע"פ והקפידו לנסח את דבריכם על הצד החיובי.השיטה הפסיכולוגית הזו עוזרת לי מאד, ואני מרגיש פחות חרדות בסביבת אנשים ומרגיש שהביטחון העצמי שלי עולה, אני מקווה שזה יועיל גם לך, מאחל לך רק טוב ברכה והצלחה.

חבר קהילה · 19.11.2025

Edit
העיקר זה להרגיש טוב, התחלתי ללכת לטיפול פסיכולוגי שמתמקד במחשבות ודיבורים טובים, במסגרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT (סיביטי) מלמדים אותי שדיבורים טובים חיוביים הם אסטרטגיית חשיבה ודיבור עצמי שמטרתה לשפר את התחושה, הביטחון העצמי וההתמודדות עם קשיים. הם כוללים שימוש במחשבות והצהרות חיוביות, כמו "היום אני רוצה לראות את היופי שבחיים, לא את הקושי." או "גם עכשיו אני יכול לבחור בטוב", "אני בוחר להרגיש טוב, אפילו בלי סיבה מיוחדת" שיכולים להוביל לשיפור בבריאות הנפשית ולהשפעה חיובית על ההתמודדות עם לחץ וחרדה.
והתחלתי ליישם את זה ואני מרגיש פחו
דווחו
דניאל ולך אני רווק בן 52, סטודנט למדעי הרוח והחברה ואוהב לכתוב במחשב רעיונות ספרותיים, פילוסופיים, בלשניים ואחרים. אני אוהב מאד ספרות ופילוסופיה וגם מתעניין קצת בפיסיקה, במחשבים ובחקר המוח. המצאתי כמה שפות ומילונים, ועכשיו אני עובד על תכנות בינה מלאכותית. פעם כתבתי ספורים קצרים ועכשיו אני כותב הרבה מאד שירים. בזמן האחרון מנסה ללמוד לשיר, ואומרים שאני שחקן טוב. אני אוהב מאד חתולים, והמאכלים האהובים עליי הם אינסטנט פודינג שוקולד, פנקייק ועוגת גבינה אפויה. יש לי חברות רומנטית יפה עם אישה בגילי שהתחילה מידידות נפש. אני אדם מאד אוהב ומעניק, וגם מאד רוחני עם חשיבה מופשטת. את רוב היום שלי אני מבלה במחשב. יש לי מורה פרטי לפיתוח קול, ואני משתתף בחוגי יצירה וכתיבה.

חבר קהילה · 5.1.2026

Edit
גם לי קשה לקום מהמיטה. לכי לישון מוקדם וקבעי לך שעות קבועות לישון ולקום. כבי מסכים ואורות לפני השינה ודאגי לחדר קריר, נקי ונעים. בבוקר פתחי את החלון וראי אור שמש. חשבי בלילה על דברים יפים שתרצי לעשות ביום, ואז תהיה לך מוטיבציה לקום בבוקר. שוחחי עם אנשים בעבודה, אבל השתדלי לשמור על ריחוק מקצועי. אם יתנהגו אליך לא יפה, הציבי גבולות וגם התלונני לאחראים או התרחקי. אל תסכימי עם כל מה שאומרים לך כי יזיק לך. האמיני ביכולותייך ושפרי מה שתוכלי בעצמך, ואם ינסו לפגום בכבודך הילחמי לשמור עליו. עבודה בדרך כלל לא מקום ליצור קשרים, השתתפי במסגרות שמ
דווחו
Deathwish בחור בן 20 עם דיכאון כרוני מיגורי ואוטיזם לא מאובחן ודיסלקציה ועוד מיליון דברים לרוע מזלי עם אתה קורא את זה ומרגיש שממש רע לך בחיים תדבר איתי ואני יגרום לך להרגיש שאתה לא לבד עם הסבל הזה המוח האנושי מפותח מידי אבולוציונית זה גורם לו למחשבות שלא צריכות להיות קימות הרמות של הסבל המנתלי שאפשר להגיע אליהם ללא סוף

חבר קהילה · 10.1.2026

Edit
לרוע מזלי מה שכתבת זה הולך להיות המציאות לעוד הרבה מאוד אנשים בשנים הבאות הבדידות ובלגן כספי כיום על הפנים
הדבר היחידי שאני יכול להגיד זה

“The definition of insanity is doing the same thing over and over and expecting different results.”
דווחו

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

איך, תגידו איך אני הולכת לעבור את זה?

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

איך, תגידו איך אני הולכת לעבור את זה?

אני כולה בת 22 ואני נאבקת על כל יום בשביל לקום לעבודה בשכר מינימום בשביל לשלם למשפחה שלי כדי שיהיה לי אוכל ומים.. אני לא מסוגלת כבר לעזאזל אני שונאת את אלוהים כל כך כל כך אני סובלת גם כשאני במיטה ולא מצליחה לקום אבל רק כי אני חייבת אני קמה רק לעבודה ואז חוזרת הביתה מתקלחת ולמיטנ בכל יום והבדידות בעבודה הורגת אותי כי מתייחסים אלי לא יפה מורשים לעצמם ואני מרגישה את הטראומות ופשוט מסכימה איתם גם אם יגידו שאני הבן אדם הכי מטומטם בעולם אני אסכים ואחייך אליהם ואהיה הכי נחמדה כי הטראומה מופעלת ויש לי חרדה חברתית אמיתית..

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

אין לי כוח לקום מהמיטה יותר..

אני כולה בת 22 עוד חודש ולא בא לי יותר לחיות.. אני לא אפגע בעצמי כי לנסות למות זה כואב ממש ולא בא לי לחוות בכלל כאב.. זה מפחיד אותי.. וגם מדכא.

אז לא אפגע בעצמי.. אבל התחושות הן שאני כל כך סובלת ואני אפילו לא יודעת למה.. אין סיבה חוץ מזה שאני סובלת מחרדה חברתית קשה, פוסט טראומה,אוסידי,דיכאון וההפרעת אישיות סכיזוטיפלית וגם סובלת מדה ריאליזציה ודה פרסונליזציה.. והחיים מקשים עליי עוד יותר כי אני צריכה לעבוד בעבודה פשוטה למוח אבל שהורסת את הגוף ואת הנפש בכל יום.. לא מסוגלת מצד שני ללמוד משהו ולעשות משהו שאני אוהבת.. ומחייבים אותי לעבוד כי

11 תגובות
א

אברהם 241

חבר קהילה · 19.5.2025

Edit
היי יקרה, הלב יוצא אלייך?
דווחו
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 24.5.2025

Edit
שלום לך יקרה, ליבי יוצא אלייך, נשמע שאת באמת במצוקה והכאב שלך אמיתי ונוגע ללב. הרבה פעמים כשאנחנו נתונים בדיכאון כזה כמו שאת נמצאת בו המוח מספר לנו סיפורים נוראיים כאילו אין אפשרות אחרת , כאילו זאת האפשרות היחידה אבל האמת שאני רוצה שתדעי להפריד בין הסימפטומים של המחלה למי שאת. הסיפורים האלו שייכים לחרדה החברתית, לפוסט טראומה לאו סי די. כל האבחנות האלו נשמעות כמו פצצות אטום אבל מאחוריהן יש את אותו הסבל , תחושת חוסר ערך והרגשה של חוסר תקווה וברגשות האלו ניתן לטיפל. אינני יודעת אם את מטופלת ובמה אבל מציעה לך לפנות לטיפול אפילו באשפוז יום
דווחו
ש

ש.ג

חבר קהילה · 25.5.2025

Edit
אל תמתיני, לכי לטיפול פסיכיאטרי שעשוי להקל על מצבך, ובהמשך לשפר את מצבך.
דווחו
ד"ר שרון פורת רופאה מתמחה בפסיכיאטריה של המבוגר עוסקת באבחון דיכאון, חרדה OCD ומצבים טראומתיים. מתמחה בבריאות הנפש של האישה במעגל הפיריון. https://mentalics.co.il/

מומחה כמוני · 26.5.2025

Edit
מאורית יקרה שלום, מחשבות אובדניות הן אינדיקציה לקביעת תור דחוף אצל פסיכיאטר ובהתאם לחומרת המצב לפניה למיון.
דווחו
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 31.5.2025

Edit
מאורית יקרה, באשפוז פתוח שאינו בכפייה לא מחייבים אותך לדבר. בנוסף, יש הרבה מתקשרים שנוטלים טיפול תרופתי והוא לא סוגר להם שום עין.... להפך, הוא משחרר אותם ממחשבות ורגשות שמפריעים ליכולת התקשור. ניכר ממה שכתבת שאת מאוד מאוד סובלת ולפעמים בכדי להתאזן יש צורך בטיפול תרופתי - כמו שיש צורך בטיפול בסוכרתשלחץ דם וכן הלאה. לפעמים המוח שלנו מפריש חומרים שגורמים לחוסר איזון רגשי. טיפול תרופתי כזה הוא לא בהכרח לנצח אלא לפעמים נדרש בכדי להתאזן, לרכוש כלים ותובנות לחיים, מאפשר לנשום, לתפקד, לעשות החלטות נכונות, לעבוד, ללמוד ואז בהדרגה אפשרי להפחיתו
דווחו

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

לא יודעת מה לעשות עם החיים שלי כבר

סובלת מכל כך הרבה דברים אבל לפעמים זה מרגיש לי שאני סתם מקצינה את זה וסתם מפונקת וחלשה.. אני סובלת מחרדה חברתית חזקה שבחוץ משתקת אותי, אוסידי גם חזק שכל דבר יכול לגרום לי לחרדה, דה ריאליזציה ודה פרסונליזציה שגורמים לי לא להרגיש כלום, אבל מצד שני, החרדה כן מורגשת בעיקר בניתוק קיצוני עד שאני לא מרגישה שאני בהכרה.. וגם תחושת העצב החזקה שכנראה אני בדיכאון....

ומה שמתסכל זה שאני צריכה להתחיל לעבוד ואני פשוט לא עושה את זה.. כאילו משהו מונע ממני לעשות את זה.. כנראה החרדה החברתית כי זה גורם לי באמת לחרדה.. אבל לא יודעת מה לעשות. אני פשוט יודע

8 תגובות
יש תקופות....

חבר קהילה · 20.11.2022

Edit
אני חושב שהבעיה המרכזית נמצאת בזה שאת אני וכל מי שסובל, מתבייש עד מוות שיכירו בו ככזה, כאילו אני דפוק מוגבל וכו... , מנסה להראות רגוע "קול" בזמן שאני על תורים גבוהים,
דווחו
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 20.11.2022

Edit
יקרה, את מתארת דברים קשים שפועים קשות (אם הם לא מטופלים) באיכות החיים ובתפקוד ואם זאת נראה שאת לא מאמינה לעצמך ובנוסף על הסבל הקיים מוסיפה סבל בהתייחסות הביקורתית, השיפוטית והמקטינה שלך כלפי עצמך. אני מצדיעה לך שעם כול הדברים שהזכרת את עדיין מאלצת את עצמך לעבוד ולא נותנת לעצמך "פטור" אוטומטי. אני חושבת שאם היית מספרת יותר על עצמך היו עולות טראומות מרובות לא מעובדות ולא מטופלות. מה את אומרת?, את שואלת "מה הבעיות שלי??" ומצד שני את יודעת בדיוק מהן מאחר וכתבת אותן בדייקנות למעלה. מציעה לך שני דברים: 1. להאמין לעצמך ולרשום לעצמך מהם בדיוק
דווחו
ח

חסוי9

חבר קהילה · 21.11.2022

Edit
מבינה אותך,אני גם מתמודדת עם אותה הבעיה חרדה חברתית לא מסוגלת לצאת לעבוד.
ואני באמצע טיפול ואין לי איך לממן אותו זה פשוט מתסכל אני לא יודעת מה לעשות כבר.
דווחו

סובלת מכל כך הרבה דברים אבל לפעמים זה מרגיש לי שאני סתם מקצינה את זה וסתם מפונקת וחלשה.. אני סובלת מחרדה חברתית חזקה שבחוץ משתקת אותי, אוסידי גם חזק שכל דבר יכול לגרום לי לחרדה, דה ריאליזציה ודה פרסונליזציה שגורמים לי לא להרגיש כלום, אבל מצד שני, החרדה כן מורגשת בעיקר בניתוק קיצוני עד שאני לא מרגישה שאני בהכרה.. וגם תחושת העצב החזקה שכנראה אני בדיכאון....&nbsp;ומה שמתסכל זה שאני צריכה להתחיל לעבוד ואני פשוט לא עושה את זה.. כאילו משהו מונע ממני לעשות את זה.. כנראה החרדה החברתית כי זה גורם לי באמת לחרדה.. אבל לא יודעת מה לעשות. אני פשוט יודעת לפי עבודות שכן עבדתי בהן יומיים, אני יודעת שאני פשוט ארגיש שלא בא לי כבר על החיים האלה.. וירוצו לי כל האופציות של איך לא לסבול ככה..&nbsp;וזה גם מונע ממני אבל אני חייבת לעבוד..&nbsp;ואני מסתכלת על סרטונים בלי כוונה של אנשים שגרים ברחוב וילדים שעובדים כל היום ואז אני גם מרגישה חרא עם עצמי בנוסף להכל.. ואז אני חושבת אולי אני סתם חלשה..&nbsp;אז מה הבעיות שלי?? למה אני לא יכולה לעבוד 9 שעות ביום? לא יודעת.. אני פשוט לא יודעת.. אולי בגלל כל מה שאני סובלת ממנו שבאמת החרדה החברתית והניתוקים מקשים עליי כל כך שאני אפילו לא מסוגלת לחשוב.. ואז אני יוצאת מטומטמת.. ולא פעם כמעט דרסו אותי בכביש כי אני פשוט מנותקת מהעולם הזה..&nbsp;

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

בבקשה תקראו את זה

4 תגובות
מ

מאורית2

חבר קהילה · 20.6.2022

Edit
באמת בספק שמישהו יקרא את זה בגלל האורך חבל שטרחתי
דווחו
א

אחתכמוני1 בת 28, גרה במרכז עשיתי קצת גוגל, ואיכשהו הגעתי לפה. והחלטתי לנסות.... אני עוברת תקופה קשה מאוד בחיי, הגעתי למצב שאני כבר לא יודעת מה לעשות. מרגישה שאני לבד ושאין לי עם מי לדבר, הבדידות נוראית ומקשה עלי כל יום, חסרת ביטחון ודימוי עצמי, אשמח להכיר חברים לדבר איתם, שהם במצב אולי דומה ונוכל לעזור זה לזה.

חבר קהילה · 20.6.2022

Edit
קודם כל את לא טיפשה. אולי כרגע קשה להאמין אבל זאת תקופה קשה שתעבור בסופו של דבר היא לא לנצח אני מבטיחה לך.
לא נשמע לי הגיוני שאסור לך לפתוח את האור מחמש בצהריים מה זה השטויות האלה? תנסי לדבר עם אחותך/משפחה בנוגע לדברים שמפריעים לך ואם לא עוזר אז לפנות לגורם חיצוני.. לפי מה שאני מבינה את כרגע בצבא? תנסי אפילו לבקש דירה משותפת בצבא, תסבירי להם את מצבך שתוכלי לישון שם ולחזור הביתה רק בסופי שבוע, אולי יכולים לעזור לך.
לגבי חיי חברה, זה קושי שיש להמון אנשים את לא לבד! טוב שהגעת לאתר הזה, אני בטוחה שתמצאי פה כמה חברים לשוחח איתם שיעזרו לך לה
דווחו
מ

מאורית2

חבר קהילה · 20.6.2022

Edit
אני כנראה כן טיפשה אם כל כך הרבה פעמים אומרים לי את זה....
ניסיתי לדבר עם אחותי היא לא מוכנה שאפתח את האור עדיין.... אמרתי לאמא שלי ואמא שלי אמרה לי שזאת בעיה שלי ואני צריכה להסתדר איתה ושאני יוצאת פראיירית שאני נותנת לה את שה ולא פותחת את האור אבל אמרתי לה שאין לי כוחות נפשיים יותר לעמוד על שלי כי אני כבר רבתי איתה הרבה פעמים והיא צרחה עליי והרביצה למיטה שלי וצרחה שהיא תחזיר לי על זה....
אין לי כוחות נפשיים אמרתי את זה כבר ודירה בצבא עם עוד אנשים כבר כתבתי שיש לי חרדה חברתית ואני שונאת אנשים שונאת חברת אנשים פשוט לא אותו ייצור ואני ש
דווחו

אני סובלת מדיכאון אבל לא סתם דיכאון.. גילו שזה הפרעת אישיות שיש בה גם דיכאון ועוד כמה דברים כאילו לא מספיק דיכאון.. 
יש לי גם חרדה חברתית קשה ואוסידי. 
אני איבדתי כמה בני משפחה שהם חלק ממי שאני הכי אוהבת ביקום.... 
ואני כל יום חושבת עליהם כל היום. 
לא טוב לי בבית.. עברנו לגור צמוד לבית של אבא שלי.. בחיים לא גרתי עם אחים שלי אז רע לי שמה.... אין פרטיות, אח שלי כל יום מחפש לריב איתי ולקלל אותי בקללות קשות, הוא ואבא שלי מביאים כל הזמן חברים ואנשי עבודה ולא מרגישה פרטיות כל הזמן לראות אנשים זרים עם החרדה החברתית שלי. 
לא רגילה לזה.... 
אחותי לא מרשה לי להדליק את האור כל היום.. 
ככה שאחרי חמש שהיא חוזרת אסור, ביום שישי ושבת אסור להדליק בכלל את האור כי היא רוצה לראות סרטים כל היום ולישון. 
אני בדיכאון מהחושך ובא לי לבכות כי בחדר שינה זה הכי פרטיות שיש לי ושם אני צריכה לסבול בחושך. גם שם זה לא כל כך פרטיות כי אבא שלי פותח את הוילון בלי לדפוק, אחים שלי פותחים את הוילון, סבתא שלי כל יום באה כמה פעמים ואם היא שומעת רעש היא פותחת את הוילון ונמאס לי אם אני מתלבשת!?!?!?!? 
למה אני צריכה לשתוק ולהתחבא בחדר ולהתנסות כדי שלא יבואו אלי להפריע לי!?!? 
אני רוצה לעבור אבל זה רק עם אמא שלי ואחותי ואני רואה שיקח לנו שנים לעבור לבית וגם בנוסף זה יצטרך לקרות רק ממני.... 
זאת אומרת שאני צריכה לקרוע את התחת ולצאת מהצבא בשביל לעבוד עד הלילה בערך  4 שנים או יותר ורק אני אצטרך לשלם על הבית וכאילו לא להגשים את המטרות שלי וללמוד באוניברסיטה מה שאני רוצה. 
זה כואב לי. 
באמת כואב לי. 
אין לי גם חברים בכלל ובכל מקום שאני מגיעה אליו שונאים אותי.. אשכרה שאלתי מישהי מהמחלקה מה קורה והיא ענתה לי: " בסדר נו מה" כאילו מה אני שואלת אותה. 
אוף וגם עברתי נידוי כל כך הרבה שנים שאני לא יודעת איל לתקשר עם אנשים. 
בגלל זה יוצא שאני חרא אליהם. 
בקיצור נמאס לי כבר. 
מקווה שקראתם 
לא יודעת מה לעשות עם עצמי 
נמאס לי לבכות
גם ככה לאף אחד לא אכפת
נכון? 
וגם כל הזמן אומרים לי שאני טיפשה ומאשימים אותי בהכל. 
אומרים לי מה יש לך מה את לא מבינה וכועסים ואני באמת לא הייתי כזאת אבל נהייתי כזאת שלא מבינה כלום והמוח כאילו ריק ממחשבות והוא אטום וקשה לחשוב וזה גם יגרום לי גן ככה לא להצליח ללמוד באוניברסיטה כי גם בלי קשר לכסף שאני צריכה להוציא על בית.

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

אני מפונקת?

אני סובלת מדיכאון, חרדה חברתית, אוסידי ודה סוציאציה ואני בצבא עכשיו ביומיות אבל עד חמש.. אין לי חברים בכלל ואני בודדה גם בבית כי כל אחד עסוק בעניינו.... אני לא יכולה להתחבר לאנשים בצבא בגלל החרדה החברתית והדיכאון אז זה הופך את זה ליותר קשה.. ואני מתלוננת על זה ובוכה על זה.. המשפחה אומרת לי שאני מפונקת.. כי אני לא מסוגלת להמשיך בצבא בגלל זה.. אני מפונקת? ואיך לצאת משם!?!? כמה שיותר מהר! כי יש לי תור לקפסית רק עוד שבועיים ואני מרגישה שאני לא אחזיק עד אז..

7 תגובות
א

אפי 22

חבר קהילה · 12.5.2022

Edit
קודם כל תדעי שאני מבין אותך ב100 אחוז את עוברת דברים שבלי סוף עוברים מה שאני רוצה לומר תמשיכי ללכת לצבא אל תיתני לעצמך להשאר בבית כי זה הכי גרוע זה מכניס עוד יותר לדיכאון אז אל תוותרי לעצמך תשארי חזקה
דווחו
V

V

חבר קהילה · 12.5.2022

Edit
היי אני מצטערת לשמוע על מה שעובר עלייך.. זה נשמע קשה ובלתי נסבל. אני מאוד מקווה שהקפסית תוכל לעזור לך בהתמודדות ושביחד תמצאו פתרון או דרך להקל עלייך. קחי את הזמן הזה בשביל לחשוב מה נכון לך, איך את רוצה להמשיך. אולי לצאת מהצבא ואולי פשוט במקום אחר בצבא או לנסות להמשיך באותו מקום.. תבדקי מה האופציות שלך ותחשבי מה יעשה לך הכי טוב. תחזיקי מעמד! את תקבלי עזרה בקרוב ולאט לאט המצב ישתפר. אל תתייאשי.
דווחו
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 14.5.2022

Edit
יקרה, את ממש ממש לא מפונקת. את סובלת ונשמע שאת גם לא מטופלת. לצערי, אני רואה יותר ויותר בני נוער שמגיעים לצבא ללא טיפול ואז הם "נופלים" בזמן שאם היו מכינים אותם טוב יותר נפשית ופיזית הם לא רק היו ממשיכים אלא גם מסוגלים להינות ולהתעצם. מציעה לך במצב שאת נמצאת לפנות למפקד/ת הישירים שלך ולדווח על המצב. האם יש לך מכתבים קודמים שמעידים על מצבך? ניתן אולי גם להגיע למרפאה של חיילים ולדווח על הדברים.....
דווחו
מ

מאורית2

חבר קהילה · 14.5.2022

Edit
אני התחלתי ללכת לקפסית כבר פעמיים והלכתי גם לפסיכיאטר והוא לעג לי על הבעיות שלי ולעג על הסיבות שבגללם אני בדיכאון ואמר שיכול להיות שזה לא דיכאון בכלל.. ויש לי תור אצל הקפסית רק עוד שבועיים ואני מרגישה שבימים האלה אני לא אעמוד בזה..
דווחו
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 15.5.2022

Edit
יקרה, תמיד אפשר לפגוש באנשי מקצוע שמתנהגים בצורה איומה ומזלזלת - למזלנו הרוב אינו כזה. אסור לך להחליט לגבי כלל הרופאים הפסיכיאטרים לפי הפסיכיאטר האחד הזה - הוא לא מייצג שום דבר חוץ מטיפשות. יש קו סיוע לחיילים בער"ן - המספר שלו הוא כוכביץ 2201 פועל כול שעות היממה. מציעה לך להתקשר אליו ולהתיעץ. חזרי וספרי לי מה אמרו לך וננסה להמשיך משם.....
דווחו

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

אני סובלת נפשית ואף אחד לא תומך בי גם הפסיכיאטר בבקשה בבקשה תקראו

2 תגובות
צ

צפנת

מומחה כמוני · 10.5.2022

Edit
תמשיכי להגיע לקבן, אל תפסיקי. השאלה היא מה אחרכ? במישה וישחרורו אותך? מה תעשי?
דווחו
מ

מאורית2

חבר קהילה · 10.5.2022

Edit
אבל אני פשוט לא מסוגלת להמשיך שם יום אחד אני מתפוצצת אני לא מסוגלת.. איך אני אמתין לקפסית שבועיים?? אני לא מסוגלת בקושי להחזיק יום אני מתחבאת כל הזמן בשירותים, בחדר ולא עושה את העבודה וזה גם לא נעים לי שכולם רואים אותי לא עושה כלום כי אני פשוט לא מסוגלת.. הצבא יותר גרוע מעבודה בשבילי אז לא תהיה לי בעיה באזרחות.. אני גם אעבוד בעבודה שמתאימה לי וגם בשעות שמתאימות לי.. ואני גם ארוויח יותר כסף.. אז זה קצת מחזק אותי נפשית..
דווחו

אני סובלת מדיכאון לא מאובחן אבל יודעת פשוט שזה דיכאון כבר 8 שנים. יש לי את כל התסמינים של דיכאון קשה.. אין לי תיאבון בכלל, יש לי ניתוק רגשי, וכשיש רגש אז זה התקף בכי חזק וזה קורה לי הרבה, והכי הכי אני מרגישה מתה בגוף חיי ואין לי עניין בשום דבר בחיים. יש לי גם חרדה חברתית שפסיכולוגית אמרה שיש לי וזה גם התחיל מגיל 11 במשך 8 שנים וגם רק התחזק עם השנים.. אין לי חברים בכלל בכלל וכשהייתי בבית ספר נידו אותי והתעללו בי נפשית.. אין לי חברים בכלל בכלל אפילו לא ידידים במשך 6 שנים בערך.. וזה קשה.. אבל עכשיו אין לי עניין באנשים בגלל הדיכאון וגם בגלל שגם בצבא היו בריונים אליי והבנתי שאנשים לא אוהבים אותי. יש לי גם דה סוציציה שזה אומר שאני מרגישה בחלום ולא פה, רק שאצלי זה יותר חמור כי זה לא בא לי בהתקפים.. זה תמיד ככה וזה לא נעלם לי אף פעם.. ולפעמים יש לי דקה אחת שאני חוזרת לעצמי ומרגישה במציאות וזה הרגע הכי כואב כאילו אני מתחילה לבכות עם כאב לב גדול ואז אני חוזרת ללהיות בחלום ואז אני מבינה שהמוח שלי במנגנון הגנה.. 
אני סובלת גם מאוסידי מאז גיל 11 שגם התחזק ויש לי מלא טקסים מלא מלא וזה גורם לי לחרדות.. וכל זה לא מאובחן אבל ברור שיש לי את זה.. 
אני באמת כותבת את זה בקושי רב ושמחה אם אתם קוראים את זה. 
המשפחה שלי לא תומכת בי, כולם פה אחד מקטינים את הבעיות שלי וחלק אומרים לי שאין לי דיכאון בכלל וצוחקים עליי. 
אף אחד לא רוצה לייעץ לי מה לעשות, אף אחד לא רוצה להיות אוזן קשבת שלי, ואם יוצא שאני בכל זאת מתעקשת לדבר איתם הם אומרים לי אז תנסי להתמודד ותהיי חזקה או תעשי מה שאת רוצה בעצבים.... 
אני בצבא עכשיו ובסדיר שבועיים ואני מרגישה כבר שבורה כאילו נשברתי.. לא טיפלתי אף פעם אצל אנשי מקצוע בחיים ופשוט נשברתי והלכתי לקבנית והיא נתנה לי קצת תקווה.. כי היא אמרה לי שהמצב שלי נשמע קשה והפנתה אותי כמה שיותר מהר לפסיכיאטר. 
הלכתי היום לפסיכיאטר שחשבתי שיעזור לי ופשוט הבנתי על מה אח שלי דיבר כשאמר לי שפסיכיאטרים הם טיפשים גמורים בלי שכל ואמונה. 
סיפרתי לו על זה שהדיכאון התחיל מאז שהתוכית שלי נפטרה והתחלתי להתפרץ בבכי גם כי זה נושא שקשה לי לדבר עליו והתוכית שלי והארנבים שלי שגם נפטרו וזה חיזק לי את הדיכאון הם הדברים הכי יקרים לי ביקום הם כמו הילדים שלי באמת כמו התינוקות שלי והם גרמו לי לאושר ולהיות יותר חזקה ונחמו אותי בחרם שעברתי.. והפסיכיאטר לגלג עליי ואמר לי שזה רק חיית מחמד ושזה לא הגיוני שאני בדיכאון מזה. זה פשוט שבר אותי. וכל דבר שאמרתי לו הוא התחיל להקטין את הבעיות וכל מילה שאמרתי הוא שפט אותי.. ואמרתי לו שאני מבולבלת, שיש לי סחרחורת, בחילה, שאני לא ישנה בלילות וכלום הוא פשוט הקטין לי את הבעיות שלי כאילו זה כלום.. ואמר לי שלא בטוח שיש לי דיכאון.. שזה בולשיט אחד גדול כי כל התסמינים של דיכאון קשה כל כל כל כל התסמינים יש לי! 
ואמרתי לו ומה עם הקלות? והוא אמר לי את ג'ובניקית את לא לוחמת אז תרגעי.. אמרתי לו הקלות בשעות והוא גם שיקר לי שהוא לא אחראי על זה והוא כן.. הוא אמר לי שאני אמשיך בשגרה רגיל שזה לקום כל יום בחמש ולחזור בשש וגם ככה גם ככה קשה לי לקום מהמיטה ואני לא קמה מהמיטה בקושי כשיש לי חופש.. אז כל יום לצבא? הוא גם אמר לי שאני כולה שבועיים שם ואני לא יכולה להחליט שקשה לי שם למרות שהסברתי לו שזה לא קשור לצבא. 
הוא היה התקווה האחרונה שלי.. עכשיו אני באמת לא יודעת מכ לעשות עם עצמי.. אני כרגע במיטה כל היום וצריכה להתמודד עם הבעיות שלי ולהתבייש בהם בגללו רק בגללו כי הוא פשוט הוריד לי את כל הביטחון שנותר לי. אני לא יודעת איך אני יוצאת מהכלא הזה שנקרא צבא באמת לא יודעת.. בא לי פשוט לבכות..

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

פריקה חזקה אני במצב לא טוב אנשים עשו מצווה וקראו 2 דקות

9 תגובות
ק

קרלוס לא יכול לענות בפרטי עקב חשד לספאם

חבר קהילה · 16.9.2020

Edit
נשמע קשוח תנסי לחיות את החלום
דווחו
י

יוסי92

חבר קהילה · 16.9.2020

Edit
אני קראתי הכל, את חייבת טיפול פסיכולוגי ותרופתי, יגייסו לא יגייסו למי אכפת.
דווחו
A

Adi20

חבר קהילה · 8.10.2020

Edit
ממש מבין אותך גם אני עברתי המון החרמות וטררומות ואף אחד לא מבין אותי והעיקר לא אכפת ממני. אם תרצי לדבר בפרטי ממש בשמחה . אני מרגיש מאוד בודד ומייחל לרגע שאמצא חברי אמת
דווחו
גל181 ניצחתי את הפרעת האכילה וסיימתי ביקורות מקוה להחזיק מעמד תהיו חזקים!!!!!

חבר קהילה · 9.10.2020

Edit
כואב לשמוע אבל מצטרפת למה שיוסי אמר מה יותר חשוב מאיכות חייםם? אז לא יהיה גיוס אבל תרויחי חיים נורמליים אין ספפק........זה קשה אבל יותר קשה לחיות בצורה כזו מחזיקה אצבעות...:heart:
דווחו
ל

ליאל27 אם צריכים מישהו שיקשיב לכם ולא ישפוט אתכם אני כאן:)

חבר קהילה · 13.1.2021

Edit
יודע שעבר זמן מאז הפוסט אבל חשוב לי לדעת איך את מרגישה עכשיו. את מרגישה יותר בסדר? גם אני אדם שקט שלא מדבר הרבה אז אני מבין אותך עם לשכוח מילים
דווחו
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 13.1.2021

Edit
אורית יקרה, האם את עדיין כאן ז? רואה שהרבה חברים כתבו לך ולא כול כך הגבת.... קראתי כול מה שכתבת וליבי נחמץ. אכן, עברת חוויות קשות. יחד עם זאת הרבה דברים שנדמה לך שהם פאתולוגיים אופינייים לגיל ההתבגרות כמו התאהבות בדמויות שונות ורחוקות , בריחה לדימיונןת, הנטיות הללו מתחזקות ככול שחווית המציאות נתפסת כקשה יותר ואז הצורך ״לברוח״ גדול יותר. כאשר דברים השתנו במציאות הפנימית ובמציאות החיצונית ה״דיממיניזציה״ כפי שאת קוראת לה תחלש. אין שום קשר בין הליכה לטיפול וגם לא לנטילת תרופות נוגדות דיכאון וחרדה לגיוס לצבא. טיפלתי במאות בני נוער שקיב
דווחו
Resigned

חבר קהילה · 13.1.2021

Edit
קשוח מאוד... לא יודע אם זה יעזור אבל אני מזדהה עם רוב מה שכתבת פה
דווחו

יש לי כבר 4 שנים אם לא יותר דיכאון חזק חזק, חרדה חברתית יש לי מאז הגן כי ילדים בגן הרביצו לי והתעללו בי והגננות לא התייחסו אליי וגרמו לי להרגיש אוויר.. ואז בכיתה א' זה המשיך וילדים הרביצו לי והמורות צרחו עליי כל הזמן.. כל היסודי היו גזענים אליי כי הייתי בבית ספר רוסי ואני חצי תימנייה, רבע רוסייה, רבע עיראקית אבל בגלל שכל שישי הלכתי לים כמה שעות והשתזפתי עד שהייתי ממש כהה וכל הזמן קראו לי שחורה, כושית, אתיופית כאילו הם צחקו עליי וכשנכנסה סייעת חדשה אתיופית הם שאלו זאת אמא שלך? בשיא הרצינות והיו גזענים אלייה. קראו לי גם כל הזמן גבות כי הגבות שלי היו מלאות וכהות.. דווקא בתקופה הזאת פתאום אני רואה ים של בנות עושות גבות יותר עבות ושחורות משלי.. ועכשיו הגבול שלי גם מאוד יפות וממש מוסיפות למראה אבל זה רק מראה שאנשים מושפעים..
גם רדפו אחריי ואחרי אותי לשרוף לנו את השיער עם מצית באמת כי הוא היה מתולתל.. קיצר כולם עשו עליי גם חרם כל היסודי והייתה לי חברה אחת חנונית כמוני.
כשהגעתי לחטיבה כמעט כל הבנות היו חברות שלי וזה היה מדהים!
אבל לא לזמן רב.... הייתה לי חברה אחת הכי טובה שהיא עם אוטיזם ואחת הכי טובה שהיא נראה לי חולת נפש ורעה מאוד.
היא הסיתה אותי נגד כל הבנות והורידה אותי ואמרה לי שאני לא שווה כלום, היא שברה לי את האצבע בנוסף ועד עכשיו יש לי בלוטה.
היא אמרה לבנות שאני רוצה להיות רק איתה וכי הייתי חנונית אז בגללה הפסדתי את כל החברות שהיו לי אבל.. אחרי כמה שנים בכיתה ט' שתי החברות הכי טובות שלי עזבו אותי והחברה הרעה הצטרפה לחבורה שהעיפה אותי ממנה.. ואז גיליתי שגם החבורה הזאת רעה והן השפילו אותי מול כל הכיתה!!!
כשאמרו בכיתה מי רוצה לצרף את (השם שלי) למשחק החברה?
אף אחד לא ענה ואז אמרו לילדה אחת מהכיתה והיא התחילה לצרוח שהיא לא רוצה ולבכות שהיא לא מכירה אותי ואז הסייעת לחשה באוזניה של ילדה שהייתה חברה שלי והיא התחילה לצעוק והייתי בשוק כי זאת הפעם הראשונה שהיא צעקה והיא צעקה שהיא לא מכירה אותי ושהיא לא רוצה ואני ישבתי משותקת ולא יודעת מה לעשות עם עצמי ובא לי למות באמת ואז היא בכתה הילדה הזאת ואז ניחמו אותה.
ומאז עושים עליי חרם ואין לי חברים בכלל כבר 4 שנים ועושים עליי חרם 4 שנים!
בכללי עברתי המון טראומות בחיים שלי כי איבדתי כמה פעמים את הילדים שלי.. הם היו הילדים שלי.. ואחרי הטראומות קיבלתי אי סי די חזק מאוד העוצמה הכי חזקה שיכולה להיות ודיכאון חזק מאוד, הרגשת בדידות שאני חייבת שכל הזמן מישהו יהיה איתי, אבל בכללי אף אחד לא מדבר איתי ולא רוצה להקשיב לבעיות שלי בגלל זה אני כותבת לכם את זה וגם יש לי את החרדה החברתית כמו שאמרתי לכם שהיא העוצמה הכי חזקה שיכולה להיות!
אז תגידו איך אפשר לחיות עם או סי די, חרדה חברתית ודיכאון בעוצמות כל כך חזקות יחדיו? אפשר אבל אני כל היום במיטה.. חיים ממש..
אני כיתה יב ובגלל זה אני לא יכולה ללכת לפסיכולוג כי אין כסף לפרטי ואם אלך לפסיכולוג לא יגייסו אותי..
עוד משהו שאני רוצה לספר זה שאני כלואה בדימיונות שלי ולא יודעת עם יש הפרעה כזאת אבל אקרא לזה דימיוניזציה.
הפרעה חדשה.
אני מכורה לדמיון ויוצא שבגלל שאין לי חיים בכלל אני כל היום במיטה לא עושה נטו כלום אז אני מדמיינת כל היום שיש לי חברים ושמקשיבים לבעיות שלי ויוצא שאני לא יכולה לא לדמיין זה פשוט בה לי בלי רצון ואני נכנסת לזה.
עוד משהו זה שיש לי רצון עז לבן זוג וזה מגעיל אותי כי אני עדיין מרגישה ילדה אבל אני כל היום מחפשת להידלק על בנים כי אני מכורה להרגשה..
יש לי גם דאדי אישיוז כי אני לא גרתי עם אבא ובגלל זה אני נמשכת ממש לזקנים! זאת בעיה..
ועוד בעיה זה שאני כבר לא נדלקת אני רק מתאהבת חזק בלי רצוני ובלי שום סיבה.. אני מאוהבת במישהו זקן מפורסם כבר חצי שנה ואני סובלת מזה כי אני כל היום חושבת עליו למרות שאני נגדו אבל כל היום חושבת עליו ואני יודעת שהוא לא ישים עליי ושאף פעם לא נפגש ושהוא בן אדם רע אבל אני מאוהבת בו חזק מאוד!!
כל מה שאני עושה זה רק לקום בבוקר ב11, לאכול ולשחק ולמיטה לדמיין אותו ואז לבכות כי הוא לא מכיר אותי ולא יודע שאני יותר מדי אוהבת אותו וגם אני בוכה בעיקר כי אין לי חיים ונמאס לי מהבדידות הזאת שאני מרגישה, נמאס לי שאני לא עושה כלום עם החיים שלי.
דבר אחרון, יש לי אלצהיימר בגיל 17.
אני שוחכת ים של מילים ים של התבטאויות ומילים בסיסיות כמו פטיש, מסמר וכבר לא מבינה את הכתוב מרב שאני לא מדברת בכלל לא מוציאה הגה וגם אני לא צוחקת אף פעם מרב שאין לי עם מי אין לי על מה.
מקווה שהקשבתם ואשמח שתדברו איתי אני רוצה באמת אני פרקתי פה חלק מהדברים וניסיתי לצמצם אז מקווה שתגיבו לי

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

האם זה מדיכאון או סתם שאני סתם חלשה נפשית?

15 תגובות
אינטרוספקטפובי אני כותב כאן כבר מספר שנים, חלקכם מתחברים לטקסטים שלי. היום הבינה המלאכותית מספיק טובה בשביל ליצור מטקסט שיר, אז פתחתי ערוץ יוטיוב שבו אני מעלה שירים בסגנונות שונים עם הטקסטים שלי. זה עדיין לא מאה אחוז, יש קצת שגיאות בעברית, אבל התוצאה היא בהחלט שירים שנחמד להאזין להם. אז אם אתם אוהבים מוזיקה מקורית ובא לכם לחדש קצת את הפלייליסט, או סתם מתעניינים איך התוצאה, אני מעלה לערוץ היוטיוב את הטקסט במספר גרסאות. לכן גם אם אתם אוהבים פופ, ראפ, מטאל, רוק או כל סגנון אחר, סביר להניח שתמצאו גירסה כזו עם הטקסט שלי. קישור לערוץ היוטיוב: https://www.youtube.com/@gof12340/playlists קישור לערוץ הטלגרם: https://t.me/gof_em_adam_met קישור לפייסבוק: https://www.facebook.com/gofemadammet מוזמנים לעקוב?

חבר קהילה · 7.9.2020

Edit
היי אורית, קודם כל נשמע שאת ממש סובלת. לגבי שאלתך, אני חושב שזה לא נובע מחולשה נפשית - אלא בגלל שאת מתמודדת עם מספר קשיים ולכן קורסת מהעומס. יש דרכים להקל על העומס הנפשי וכך תהיה לך יותר אנרגיה לעשיה, אני מייעץ לך ללכת לטיפול מקצועי - זה יכול מאוד לעזור לך. תרגישי טוב!
דווחו
אינטרוספקטפובי אני כותב כאן כבר מספר שנים, חלקכם מתחברים לטקסטים שלי. היום הבינה המלאכותית מספיק טובה בשביל ליצור מטקסט שיר, אז פתחתי ערוץ יוטיוב שבו אני מעלה שירים בסגנונות שונים עם הטקסטים שלי. זה עדיין לא מאה אחוז, יש קצת שגיאות בעברית, אבל התוצאה היא בהחלט שירים שנחמד להאזין להם. אז אם אתם אוהבים מוזיקה מקורית ובא לכם לחדש קצת את הפלייליסט, או סתם מתעניינים איך התוצאה, אני מעלה לערוץ היוטיוב את הטקסט במספר גרסאות. לכן גם אם אתם אוהבים פופ, ראפ, מטאל, רוק או כל סגנון אחר, סביר להניח שתמצאו גירסה כזו עם הטקסט שלי. קישור לערוץ היוטיוב: https://www.youtube.com/@gof12340/playlists קישור לערוץ הטלגרם: https://t.me/gof_em_adam_met קישור לפייסבוק: https://www.facebook.com/gofemadammet מוזמנים לעקוב?

חבר קהילה · 7.9.2020

Edit
אפשר גם טיפול תרופתי. אבל תרופות מטפלות בסימפטום ולא בבעיה, את זקוקה לטיפול פסיכולוגי ואולי את יכולה לשלב טיפול תרופתי - אבל אני חושב שטיפול פסיכולוגי זו הדרך הנכונה בשבילך.
דווחו
אינטרוספקטפובי אני כותב כאן כבר מספר שנים, חלקכם מתחברים לטקסטים שלי. היום הבינה המלאכותית מספיק טובה בשביל ליצור מטקסט שיר, אז פתחתי ערוץ יוטיוב שבו אני מעלה שירים בסגנונות שונים עם הטקסטים שלי. זה עדיין לא מאה אחוז, יש קצת שגיאות בעברית, אבל התוצאה היא בהחלט שירים שנחמד להאזין להם. אז אם אתם אוהבים מוזיקה מקורית ובא לכם לחדש קצת את הפלייליסט, או סתם מתעניינים איך התוצאה, אני מעלה לערוץ היוטיוב את הטקסט במספר גרסאות. לכן גם אם אתם אוהבים פופ, ראפ, מטאל, רוק או כל סגנון אחר, סביר להניח שתמצאו גירסה כזו עם הטקסט שלי. קישור לערוץ היוטיוב: https://www.youtube.com/@gof12340/playlists קישור לערוץ הטלגרם: https://t.me/gof_em_adam_met קישור לפייסבוק: https://www.facebook.com/gofemadammet מוזמנים לעקוב?

חבר קהילה · 7.9.2020

Edit
אם לא תטפלי בבעיות - לא תוכלי לעשות גם דברים הרבה פחות גדולים מהסיבה הפשוטה שלא תהיה לך אנרגיה אליהם. חוץ מזה שיש הבדל בין נוירוזה לפסיכוזה, נוירוזה זה הפרעות כמו חרדה ודיכאון שלא גורמות לאיבוד קשר עם המציאות והרבה מהאנשים ה"גדולים" סובלים מהן. אגב יש לא מעט פסיכוטים שעשו דברים גדולים. אילו הייתה לך דלקת חמורה ביד האם לא היית מטפלת בו כי את רוצה להתחרות בתחרות אתלטיקה? כדי שתהיה לך יכולת להתמודד בתחרות אתלטיקה צריך קודם לטפל בבעיה, ואז אחרי שמטפלים - אפשר להתמודד. אילו לא תטפלי בה, אז לא תוכלי להתמודד לא בגלל שימנעו ממך בגלל
דווחו
אינטרוספקטפובי אני כותב כאן כבר מספר שנים, חלקכם מתחברים לטקסטים שלי. היום הבינה המלאכותית מספיק טובה בשביל ליצור מטקסט שיר, אז פתחתי ערוץ יוטיוב שבו אני מעלה שירים בסגנונות שונים עם הטקסטים שלי. זה עדיין לא מאה אחוז, יש קצת שגיאות בעברית, אבל התוצאה היא בהחלט שירים שנחמד להאזין להם. אז אם אתם אוהבים מוזיקה מקורית ובא לכם לחדש קצת את הפלייליסט, או סתם מתעניינים איך התוצאה, אני מעלה לערוץ היוטיוב את הטקסט במספר גרסאות. לכן גם אם אתם אוהבים פופ, ראפ, מטאל, רוק או כל סגנון אחר, סביר להניח שתמצאו גירסה כזו עם הטקסט שלי. קישור לערוץ היוטיוב: https://www.youtube.com/@gof12340/playlists קישור לערוץ הטלגרם: https://t.me/gof_em_adam_met קישור לפייסבוק: https://www.facebook.com/gofemadammet מוזמנים לעקוב?

חבר קהילה · 7.9.2020

Edit
את נראה לי מתבלבלת בין פסיכוזה לנוירוזה... בכל מקרה, יש ספרי עזרה עצמית כמו "לומדים לחשוב טוב", זה יכול לעזור לדברים מסויימים. אבל ממה שאת מתארת את כנראה תצטרכי עזרה מקצועית.
דווחו
אינטרוספקטפובי אני כותב כאן כבר מספר שנים, חלקכם מתחברים לטקסטים שלי. היום הבינה המלאכותית מספיק טובה בשביל ליצור מטקסט שיר, אז פתחתי ערוץ יוטיוב שבו אני מעלה שירים בסגנונות שונים עם הטקסטים שלי. זה עדיין לא מאה אחוז, יש קצת שגיאות בעברית, אבל התוצאה היא בהחלט שירים שנחמד להאזין להם. אז אם אתם אוהבים מוזיקה מקורית ובא לכם לחדש קצת את הפלייליסט, או סתם מתעניינים איך התוצאה, אני מעלה לערוץ היוטיוב את הטקסט במספר גרסאות. לכן גם אם אתם אוהבים פופ, ראפ, מטאל, רוק או כל סגנון אחר, סביר להניח שתמצאו גירסה כזו עם הטקסט שלי. קישור לערוץ היוטיוב: https://www.youtube.com/@gof12340/playlists קישור לערוץ הטלגרם: https://t.me/gof_em_adam_met קישור לפייסבוק: https://www.facebook.com/gofemadammet מוזמנים לעקוב?

חבר קהילה · 7.9.2020

Edit
נוירוזה זה הפרעות כמו דיכאון וחרדה ו-OCD שאלה הפרעות שלא גורמות לאיבוד קשר עם המציאות. לדעתי האישית, כדאי לך מאוד ללכת לטיפול פסיכולוגי. בהצלחה!
דווחו
א

אינני כאן

חבר קהילה · 7.9.2020

Edit
זה לא חייב להיות רשום בשום תיק שלך בקופ״ח (אם את הולכת לפרטי, אם כל כך חשוב לך אז פשוט תשלמי על זה...:) אבל גם אם ציבורי אני חושבת שיש גבול למה שמקום עבודה למשל יכול לדרוש לדעת עליך, בחינת סודיות רפואית, לא חושבת שמישהו יודע את האבחנות.
דווחו
מ

מאורית2

חבר קהילה · 7.9.2020

Edit
אוף שכחתי לציין שאני לפני צבא אני כיתה יב ואני יודעת שזה ידפוק אותי ונראה לי שמכל ההפרעות האלה יצא שאני לא אתגייס נראה לי אוף אני לא יודעת מה לעשות באמת אני בוכה כל יום כמעט ולא יודעת מה כדאי כי אני ממש ממש ממש ממש רוצה להיפטר מזה אבל אני חושבת על העתיד ועל הצבא שרציתי תפקיד טוב ובמילא בנפשי לא יצא לי כל כך גבוה אוף
דווחו
מריה ט. פרוסט אני בת להורה נרקיסיסת ושורדת של התעללות נרקיסיסטית. פה אני מתעדת את הזכרונות ומסע ההחלמה שלי, תוך כדי אני מקווה שאנשים יקראו את מה שעברתי וילמדו משהו בשביל לעזור לעצמם.

חבר קהילה · 8.9.2020

Edit
כשעוברים טראומות זה משפיע עלינו בבגרות זה כמו מחשב עם וירוס. את מלאה ברגשות שלילים ומאבדת שליטה עליהם, את חייבת לקחת את עצמך בידיים ולהבין שעברת דברים מסויימים שגרמו לך כאב רב, הרגשות שלך הם סוג של מצפן לפי זה את צריכה לחשוב ולהיות מודעת מה מקפיץ אותך ולמה. תעצרי, תנשמי ותגידי לעצמך בקול רם "אף אחד לא רודף אחרי" , "אני בבית ואני בטוחה" ולגבי העתיד, אם לא תטפלי בעצמך זה מה שידפוק לך אותו, ואני מדברת מנסיון. אני במקום להבין מה גורם לי להרגיש חרדה ופניקה ולטפל בזה פשוט נתתי לזה להכתיב לי את החיים ופיספסתי הרבה הזדמנויות טובות.
דווחו
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 9.9.2020

Edit
שלום לך יקרה. חרדה חברתית היא הפרעה שאם לא מטפלים בה הנזקים שלה מובילים להצטמצמות חברתית ובעקבות כך לדיכאון. האו סי די הוא ניסיון לשלוט על החרדה שגם היא תוצר של טראומות לא מטופלות ושנים של חרדה חברתית. מדובר במחלות שיש להן גם הקשרים ביולוגיים. וכן, אפשרי להחלים מהן לחלוטין אבל לשם כך חייבים לקבל טיפול רגשי וכפי שאינטרספקטיבי ענה לך בפירוט רב לעיתים הטיפול הרגשי איננו מספיק ונדרש גם טיפול תרופתי. את יכולה ללכת לטיפולים פרטיים, להערכתי במידה ואת מקבלת טיפול שלא דרך הצינורות הציבוריים אין להם חובת דיווח. ילדה יקרה, את צריכה לגייס היום את
דווחו
F

Febe100 מוצאת עצמי לבד עם דכאון ומתמודדת עם מניה דפרסיה

חבר קהילה · 8.8.2021

Edit
שלום לך

קודם כל מעריצה אותך שאת זועקת "הצילו" אל תבזבזי את הנעורים שלך בבכי מיותר

תבקשי מהרופא משפחה ללכת לשיחות עם פסיכולוג

לי לקח בערך 40 שנה להודות שיש לי בעיה בנפש

כמה שנים ביזבזתי בבכי מיותר

זה לא בושה לבקש עזרה וכל הכבוד לך
דווחו
אורית זאבי יוגב מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.

מנהל קהילה · 8.8.2021

Edit
מאורית יקרה, מה קורה איתך?
דווחו

היי אני בת 17 כבר ואני מרגישה כל כך חרא עם עצמי כאילו הערך העצמי שלי כל כך נמוך וכל מילה קטנה שאומרים לי אני לוקחת ללב ברמה שאני הולכת לשירותים לבכות את החיים שלי. 
היו לי הרבה טראומות בחיים מגיל קטן וזה פיתח לי חרדה חברתית ברמה הכי גבוה נראה לי ופיתח לי דיכאון ואו סי די ברמה הכי קשה נראה לי. דיכאון כנראה לא ברמה הכי גבוהה אבל עדיין קשה.
מהחרדה אני סובלת מהגן!! ועד עכשיו! רק שזה מתחזק יותר ויותר עם השנים. 
מהדיכאון אני סובלת 7 שנים. 
מהאו סי די אני גם סובלת 7 שנים וזה גם מתחזק לי ממש עם השנים. 
יש לי גם עצבנות יתר יש לציין והיא גם ממש מפריעה לי שכל מי שפונה אליי אני חושבת שהוא מאיים עליי ושלא אכפת לו ממני אז אני תמיד עונה בעצבנות וצועקת ומדברת לא יפה גם להורים כי זה התקפים שאני לא רוצה, אני לא אלימה כמובן אני פשוט עונה חרא ואומרת שלא בא לי שידברו איתי למרות שמה שאני רוצה זה שידברו איתי. 
אין לי חברים כבר 4 שנים בכלל ולכן זה עוד יותר מדכא כי אני אוהבת לשתף אחרים יוצא שאני לא מדברת בקושי ביום יום ועכשיו האוצר מילים שלי מתגרע. 
אני שוכחת איך לבטא אותי ובגלל זה יוצא שאני אומרת דברים כמו הרבה כואב במקום כואב הרבה ושוכחת פשוט איך לדבר!! ובגלל זה אני נשמעת כמו פרחה כי אני לא יודעת איך לבטא את עצמי חכם וטוב. 
יש ים של מילים שאני לא זוכרת ועכשיו קשה לי לקלוט אותם כנראה מהדיכאון. 
עכשיו אני לפעמים לא הולכת לבית ספר למרות שזה חשוב לבגרות כי קשה לי במיוחד עם החרדה חברתית ואני מרגישה חלשה נפשית ועצובה כי כל דבר קטן מפיל אותי ואני רואה איך אנשים גם עצובים ויש להם בעיות בבית וממש רע להם והם בכל זאת פעילים ועובדים וחזקים ואני לא מסוגלת לעבוד וכל היום מתמסכנת ובגלל זה אני חושבת שאני סתם מפונקת ולא יודעת למה אני ככה אני כל היום במיטה כל היום באמת לא עושה כלום עם עצמי רק באינסטגרם רואה סירטונים ולא מפעילה את המוח כי אין לי מוטיבציה בכלל. 
האם אני חלשה נפשית ומפונקת או שפשוט קשה לי מכל הדברים האלה והעומס הנפשי והרגשי וזה לגיטימי?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.

הפוסט שפרסמת נמחק

הנושאים החמים

מאורית2

הזן את כתובת האימייל שבאמצעותה נרשמת ונשלח לך לינק לאיפוס סיסמה

מאורית2

הקהילות שלי

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?

עריכת הפוסט

האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?