מ Edit בבקשה תקראו את זה אני סובלת מדיכאון אבל לא סתם דיכאון.. גילו שזה הפרעת אישיות שיש בה גם דיכאון ועוד כמה דברים כאילו לא מספיק דיכאון.. יש לי גם חרדה חברתית קשה ואוסידי. אני איבדתי כמה בני משפחה שהם חלק ממי שאני הכי אוהבת ביקום…. ואני כל יום חושבת עליהם כל היום. לא טוב לי בבית.. עברנו לגור צמוד לבית של אבא שלי.. בחיים לא גרתי עם אחים שלי אז רע לי שמה…. אין פרטיות, אח שלי כל יום מחפש לריב איתי ולקלל אותי בקללות קשות, הוא ואבא שלי מביאים כל הזמן חברים ואנשי עבודה ולא מרגישה פרטיות כל הזמן לראות אנשים זרים עם החרדה החברתית שלי. לא רגילה לזה…. אחותי לא מרשה עוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 4 תגובות בבקשה תקראו את זה תוכן<p>אני סובלת מדיכאון אבל לא סתם דיכאון.. גילו שזה הפרעת אישיות שיש בה גם דיכאון ועוד כמה דברים כאילו לא מספיק דיכאון..<br /> יש לי גם חרדה חברתית קשה ואוסידי.<br /> אני איבדתי כמה בני משפחה שהם חלק ממי שאני הכי אוהבת ביקום….<br /> ואני כל יום חושבת עליהם כל היום.<br /> לא טוב לי בבית.. עברנו לגור צמוד לבית של אבא שלי.. בחיים לא גרתי עם אחים שלי אז רע לי שמה…. אין פרטיות, אח שלי כל יום מחפש לריב איתי ולקלל אותי בקללות קשות, הוא ואבא שלי מביאים כל הזמן חברים ואנשי עבודה ולא מרגישה פרטיות כל הזמן לראות אנשים זרים עם החרדה החברתית שלי.<br /> לא רגילה לזה….<br /> אחותי לא מרשה לי להדליק את האור כל היום..<br /> ככה שאחרי חמש שהיא חוזרת אסור, ביום שישי ושבת אסור להדליק בכלל את האור כי היא רוצה לראות סרטים כל היום ולישון.<br /> אני בדיכאון מהחושך ובא לי לבכות כי בחדר שינה זה הכי פרטיות שיש לי ושם אני צריכה לסבול בחושך. גם שם זה לא כל כך פרטיות כי אבא שלי פותח את הוילון בלי לדפוק, אחים שלי פותחים את הוילון, סבתא שלי כל יום באה כמה פעמים ואם היא שומעת רעש היא פותחת את הוילון ונמאס לי אם אני מתלבשת!?!?!?!?<br /> למה אני צריכה לשתוק ולהתחבא בחדר ולהתנסות כדי שלא יבואו אלי להפריע לי!?!?<br /> אני רוצה לעבור אבל זה רק עם אמא שלי ואחותי ואני רואה שיקח לנו שנים לעבור לבית וגם בנוסף זה יצטרך לקרות רק ממני….<br /> זאת אומרת שאני צריכה לקרוע את התחת ולצאת מהצבא בשביל לעבוד עד הלילה בערך 4 שנים או יותר ורק אני אצטרך לשלם על הבית וכאילו לא להגשים את המטרות שלי וללמוד באוניברסיטה מה שאני רוצה.<br /> זה כואב לי.<br /> באמת כואב לי.<br /> אין לי גם חברים בכלל ובכל מקום שאני מגיעה אליו שונאים אותי.. אשכרה שאלתי מישהי מהמחלקה מה קורה והיא ענתה לי: " בסדר נו מה" כאילו מה אני שואלת אותה.<br /> אוף וגם עברתי נידוי כל כך הרבה שנים שאני לא יודעת איל לתקשר עם אנשים.<br /> בגלל זה יוצא שאני חרא אליהם.<br /> בקיצור נמאס לי כבר.<br /> מקווה שקראתם<br /> לא יודעת מה לעשות עם עצמי<br /> נמאס לי לבכות<br /> גם ככה לאף אחד לא אכפת<br /> נכון?<br /> וגם כל הזמן אומרים לי שאני טיפשה ומאשימים אותי בהכל.<br /> אומרים לי מה יש לך מה את לא מבינה וכועסים ואני באמת לא הייתי כזאת אבל נהייתי כזאת שלא מבינה כלום והמוח כאילו ריק ממחשבות והוא אטום וקשה לחשוב וזה גם יגרום לי גן ככה לא להצליח ללמוד באוניברסיטה כי גם בלי קשר לכסף שאני צריכה להוציא על בית. </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה