י Edit אזהרת טריגר מה שלום כולם? אני סובלת שנים מדיכאון וחרדות. יש לי הרבה בעיות רפואיות ושנים של ניצול מיני כילדה. ניסיתי מליון טיפולים (טובים ופחות טובים) – התקופה הגרועה ביותר שלי הייתה עד לפני כמה שנים שהייתי עם אגרופוביה קשה ובקושי יצאתי מהחדר. שלא לדבר על לצאת מהבית. כמה שנים. בשלושת השנים האחרונות אני מרגישה הרבה יותר טוב. נעזרתי תקופות תרופתית והמון בCBT ופסיכולוגיה. הצלחתי לסיים תואר ראשון, לסיים רשיון – עדיין לא אוהבת לצאת הרבה ועדיין גרה עם ההורים. אבל הרבה יותר בטוב. יצאתי לעבוד, כמה פעמים (החלפתי 5 עבודות בחצי שנה האחרונה). ואני לא מצליחה עוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 4 תגובות אזהרת טריגר <p>מה שלום כולם?<br /> אני סובלת שנים מדיכאון וחרדות. יש לי הרבה בעיות רפואיות ושנים של ניצול מיני כילדה.<br /> ניסיתי מליון טיפולים (טובים ופחות טובים) – התקופה הגרועה ביותר שלי הייתה עד לפני כמה שנים שהייתי עם אגרופוביה קשה ובקושי יצאתי מהחדר. שלא לדבר על לצאת מהבית. כמה שנים.<br /> בשלושת השנים האחרונות אני מרגישה הרבה יותר טוב. נעזרתי תקופות תרופתית והמון בCBT ופסיכולוגיה.<br /> הצלחתי לסיים תואר ראשון, לסיים רשיון – עדיין לא אוהבת לצאת הרבה ועדיין גרה עם ההורים. אבל הרבה יותר בטוב.<br /> יצאתי לעבוד, כמה פעמים (החלפתי 5 עבודות בחצי שנה האחרונה). ואני לא מצליחה להחזיק עבודה.<br /> אני גם נתמכת ביטוח לאומי – אז לא מרגישה צורך/חובה לעבוד.<br /> העניין הוא שעל הנייר החיים שלי עכשיו צריכים להיות טובים.<br /> אני צריכה להיות מאושרת – אבל אני לא ממש ככה.<br /> אותם מחשבות שתמיד ליוו אותי כילדה? ממשיכות ללוות אותי כל הזמן.<br /> "למה זה שווה את זה?"<br /> " למה להשקיע בכלל?"<br /> " בסוף כולנו נמות בכל מקרה …"<br /> אני לא בדיכאון. למרות שזה יכול להשמע ככה. אני פשוט לא מבינה את עצמי …<br /> אין לי חרדות כבר תקופה ארוכה.<br /> מצאתי השבוע עבודה במרחק הליכה מהבית – עם שכר טוב בתחום שאני אוהבת.<br /> אני מוקפת באנשים שאוהבים אותי –<br /> ועדיין…<br /> אני לא אפגע בעצמי פיזית. (אני לא כזו וזה לעולם לא היה/יהיה פתרון).<br /> אבל לפעמים אני רוצה לתת לכאב הפנימי הזה מוצא.<br /> וכל מה שבא לי זה לצעוק על כל הסביבה ולבכות ולהתפרק בזמן שמבחוץ אני מחייכת כי החיים שלי כל-כך טובים ונחמדים עכשיו.<br /> וזה קצת אולי כפיות טובה שאני לא מאושרת. כי החיים שלי באמת בסדר עכשיו.<br /> אני עדיין לא מרגישה פיזית טוב הרבה פעמים – אבל מעבר לזה …<br /> אני צריכה להכיר בהתקדמות שעשיתי ובמתנות שקיבלתי.<br /> אני מוכשרת, חכמה, יפה, אמינה, מרשימה, נחמדה, יש לי חברים ומשפחה מדהימה שאוהבים אותי.<br /> אני רואה שטוב – אבל קשה לי להרגיש את זה.<br /> בפנים אני אותה ילדה קטנה שקמה בבוקר ותמיד לא מרגישה טוב פיזית,<br /> מפחדת מהצל של עצמה,<br /> הקשר הזוגי היחיד שהיא יכולה לדמיין הוא קשר של ניצול וכח שיגרום לה להרגיש אפס,<br /> כואבת בפנים ולא מבינה איך כולם חיים ככה.<br /> אני היחידה? כולנו שחקנים? כל החיים? </p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה