Edit בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום היום היה לנו יריד תעסוקה באוניברסיטה. הם חילקו מלא מתנות חינם אז לקחתי. עברתי בין העמדות ושאלתי על משרות, כולן כולל כולן מבקשות מישהו בעל תואר אנליטי, מדעי, תכנות, הנדסה. שום דבר למדעי הרוח. קצת התבאסתי שהם ככה פוסלים ישר אנשים מהתחום הזה, כי יש לנו הרבה מה לתרום. לפעמים אני חושבת על מה שהדיקאנית למדעי הרוח אמרה לי בכבודה ובעצמה, שאין למדעי הרוח ערך מוסף מלבד חוויה סטודנטיאלית. אני מנסה שלא להאמין לזה כי אחרת אין בתואר שלי כל טעם. אני אוטוטו נכנסת לתקופת מבחנים וכמות החומרים שצריך לזכור היא עצומה. אני חוששת מהקרוב לבוא, מקווה שאצלח אתעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 24 תגובות בלי עתיד, בלי תקווה, בלי חלום <p>היום היה לנו יריד תעסוקה באוניברסיטה.</p> <p>הם חילקו מלא מתנות חינם אז לקחתי. עברתי בין העמדות ושאלתי על משרות, כולן כולל כולן מבקשות מישהו בעל תואר אנליטי, מדעי, תכנות, הנדסה. שום דבר למדעי הרוח. קצת התבאסתי שהם ככה פוסלים ישר אנשים מהתחום הזה, כי יש לנו הרבה מה לתרום. לפעמים אני חושבת על מה שהדיקאנית למדעי הרוח אמרה לי בכבודה ובעצמה, שאין למדעי הרוח ערך מוסף מלבד חוויה סטודנטיאלית. אני מנסה שלא להאמין לזה כי אחרת אין בתואר שלי כל טעם. אני אוטוטו נכנסת לתקופת מבחנים וכמות החומרים שצריך לזכור היא עצומה. אני חוששת מהקרוב לבוא, מקווה שאצלח את זה.</p> <p>ביריד ראיתי את הידיד ההוא שניתק איתי קשר והתרחק, הוא היה החבר הכי טוב שלי בסמסטר קודם ומאז שקיבלתי טראומה הוא פשוט נעלם לי, היה פעם ב שולח הודעה כדי לקבל ממני עזרה בלימודים. כשעמדתי לידו באיזה תור הוא התעלם ממני לחלוטין, לא רק שלא אמר שלום אלא אפילו לא העז להביט בי. כשהעיניים נפגשו הוא הסיט מבט במהרה והלך. הלב שלי עדיין שבור מזה.</p> <p>יש לי כאבים נוראיים בגוף כבר הרבה זמן וזה רק הולך ומחמיר, אני לא מסוגלת להזיז את הראש ימינה ושמאלה וקשה לישון, כל הלילה אני מתעוררת מהכאבים ויש לי סיוטים, יש זיקוקים בגלל ל"ג בעומר והם מקפיצים אותי כאילו זה יריות ויש ריח חזק של שריפות. אמא שלי ראתה שכתבתי תגובה על משהו בפייסבוק והיא שאלה אותי למה כתבתי את זה, כי זה היה קצת אישי ובאותו הרגע שכחתי שהיא נמצאת איתי באותה הקבוצה. מאוד נלחצתי מזה אבל התחמקתי ואמרתי שלקחתי את מה שאמרתי מאיפה שהוא ולא באמת התכוונתי למה שאמרתי. זה קרה לי עוד פעמיים בזמן האחרון ואני מתחילה להבין שבאמת אין שום סיכוי שאוכל לשתף אותם אם אפילו מהדברים הקטנים האלה נלחצים ממני. באסה</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה