Edit אני אוהבת את הטיפוס כי הוא מקביל לחיים../אפאחת התחלתי לטפס באזור גיל 16, הגעתי לזה ממש במקרה..בואו נאמר התאהבות ממבט ראשון.. נרשמתי לחוג וההיתי הבת היחידה בקבוצה..מה שממש דירבן אותי להיות הכי טובה… מה זה בעצם טיפוס? ועל מה מטפסים? ואיך? בימנו יש 3 סוגי טיפוס שמתוכם 2 עיקריים. 1. טיפוס ספיד (זה מסלול קבוע המטרה לעשות אותו כמה שיותר מהר) זה סגנון יחסית חדש בארץ אני פחות מתחברת אליו… 2. טיפוס ספורטיבי- זהו הטיפוס שמוכר לרובם. (והוא בעצמו מתחלק להמון סוגים) טיפוס לגובה כאשר אתה מחובר עם רתמה ומאובטח. האבטוח יכול להיות עם מכונה אוטומטית או בנאדם מהצד השני. השלב הבא בטיפוס הזה נקרא הובלעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 11 תגובות אני אוהבת את הטיפוס כי הוא מקביל לחיים../אפאחת תוכן<p>התחלתי לטפס באזור גיל 16,<br /> הגעתי לזה ממש במקרה..בואו נאמר התאהבות ממבט ראשון..<br /> נרשמתי לחוג וההיתי הבת היחידה בקבוצה..מה שממש דירבן אותי להיות הכי טובה…<br /> מה זה בעצם טיפוס? ועל מה מטפסים? ואיך?<br /> בימנו יש 3 סוגי טיפוס שמתוכם 2 עיקריים.<br /> 1. טיפוס ספיד (זה מסלול קבוע המטרה לעשות אותו כמה שיותר מהר) זה סגנון יחסית חדש בארץ אני פחות מתחברת אליו…<br /> 2. טיפוס ספורטיבי- זהו הטיפוס שמוכר לרובם. (והוא בעצמו מתחלק להמון סוגים)<br /> טיפוס לגובה כאשר אתה מחובר עם רתמה ומאובטח.<br /> האבטוח יכול להיות עם מכונה אוטומטית או בנאדם מהצד השני.<br /> השלב הבא בטיפוס הזה נקרא הובלה וזה כאשר יש מטפס ומאבטח המחוברים יחדיו לחבל. למאבטח יש מכשיר חיכוך והוא נותן את כמות החבל הרצוייה למטפס וכמובן בזמן נפילה של המטפס המאבטח הוא זה שבולם את הנפילה. המטפס מתקדם על הקיר וכל פעם מגיע לעיגון שנמצא על הקיר (בטבע לא תמיד יש עיגון ולפעמים המטפס הוא זה שבונה את העיגון לעצמו) כל פעם שהמטפס מגיע לעיגון הוא מחבר את החבל וממשיך.. במקרה והוא לא הצליח ונפל המאבטח יבלום את הנפילה שלו באמצעות המכשיר חיכוך.Pפחות אוהבת את הספורט כי זה דורש לסמוך על המאבטח שלך מהצד השני)<br /> ופה יש עוד המון סוגים שלא ארחיב עליהם.<br /> 3. טיפוס בולדרינג- שזה הטיפוס אהוב עלי. זהו טיפוס לגובה של עד כ4 מטרים כאשר האבטוח הייחדי הוא מזרן בעת נפילה נופלים למזרן.. זה טיפוס יותר קצר ולכן המסלולים על הקיר (כל מסלול הוא בעצם בעיה שצריך לפתור) יותר דורשים חשיבה וכוח.<br /> בטיפוס יש המון תחושות של הצלחה וייאוש..<br /> אפשר לעבוד על מסלולים חודשים ולא להצליח אותו לפעמים נתקעים על אותו צעד תקופה ארוכה עד שמבינים את הבטא (הדרך לפתרון הבעיה)<br /> ולפעמים מצליחים להתקדם כל פעם צעד אחד..<br /> ולפעמים על הנסיון הראשון מצליחים..<br /> בטיפוס פוגשים הרבה את המזרן.<br /> וצריך לדעת שלא משנה מה קורה לא מוותרים כי אם נמשיך ונתאמן אם נחשוב שניה על הבעיה נגיע לפיתרון שלה..<br /> אין מסלול שאי אפשר לסגור..<br /> כמובן שזה מסודר לפי רמות..וכל רמה היא יותר מאתגרת..<br /> התחושה שאתה סוגר מסלול אחרי שנפלת ממנו כל- כך הרבה היא תחושה מטורפת….<br /> התחושה שאתה לא מוותר למרות שמאוד קשה ופתאום אתה רואה מישהו אחר מצליח את המסלול שלך<br /> ואתה לא מבין מה הבעיה שלך…<br /> אם זה חוסר גמישות? או חוסר בכוח? או אולי משהו בטכניקה שלי לקויה? ואלי זה בכלל הגובה שלי? או אורך מוטות הידיים..<br /> ואז אתה צריך להבין מה הבעיה לתכנן את המסלול מחדש ולהבין איך למרות הבעיה שקיימת מולך איך אתה פותר את המסלול בדרך שלך.. אם אני פשוט נמוכה אצטרך להשתמש ביותר טכניקה או לפעמים בהרבה יותר כוח… אם חסר לי כוח נעשה את המסלול יותר סטטי יותר מדויק יותר לאט ועם יותר טכניקה..<br /> אני מאוד תחרותית עם עצמי בטיפוס וגם על זה אני עובדת..זה בסדר לא להצליח מסלול..זה בסדר שאני כבר לא ברמה שההיתי בגיל 19 (אז ההייתי מתאמנת כל יום כמה שעות)<br /> ולפעמים עושים צעד שהוא לא נכון או נופלים לא טוב למזרן ונפצעים..ולפעמים הפציעה מונעמת ממך להמשיך לטפס תקופה וצריך להבין איך ממשיכים עם הפציעה איך לא מוותרים..<br /> לפעמים את מגיעה לאחיזה האחרונה (בשביל לסיים מסלול צריך להיות יציביים כמה שניות על האבן האחרונה עם שתי ידיים) את שמה יד מרגישה מספיק יציבה מוסיפה יד נוספת ונופלת למזרן..ואז מגיעה תחושת אכזבה מה כבר ההייתי בפסגה כמעט סיימתי את המסלול..ואת מבינה שאת לא יכולה לוותר שאת חייבת לחזור לתחילת המסלול..<br /> לפעמים בכלל לא מבינים איך מתחילים את הצעד הראשון במסלול ואז זה דורש חשיבה מחוץ לקופסא..<br /> לפעמים את מנסה את אותו צעד והידיים כבר כואבות ולפעמים אפילו מדממות אבל את לא רוצה לוותר..את רוצה את המסלול להצליח..ואז צריך לדעת מתי נכון להמשיך לאותו יום ומתי צריך לקחת פסק זמן בשביל לא להפצע…<br /> הטיפוס דורש המון, חשיבה, תיכנון, כוח, טכניקה, גמישות ועוד…<br /> זה כיף ללמד אנשים אחרים לטפס, זה כיף לראות אותם מצליחים. זה כיף לנתב אותם להצלחה כשהם לא מבינים את הצעד, זה כיף לדבר עם ילד שמרגיש כל-כך תיסכול ממסלול שהוא עובד עליו מלא ולא מצליח ולגרום לו להבין שהוא יכול לחשוב איתו ביחד ולהבין איפה הייתה הבעיה ולראות אותו מסיים את המסלול בהצלחה.. זה כיף ללמד ילדה בת 3 שעדיין לא מבינה את מהות החיים אבל כבר מבינה את מהות הטיפוס.. זה כיף שהיא קוראת לי מלמעלה וצועקת הצלחתי תראי וזה כיף שהיא פונה אלי ואומרת שהיא לא מבינה את הצעד.<br /> זה כיף ללמד קבוצת מתקדמים שמטפסים איתי כבר כמה שנים ולראות אותם מתפתחים בעולם הטיפוס ובסופו של דבר לשחרר אותם למאמני הנבחרת…זה כיף שהם חוזרים אלי ואומרים לי מה הם הצליחו ועל מה הם עבדו..זה כיף שיש להם בעיה עם המאמן הם ישר פונים אלי (בכל זאת אני אימנתי אותם קודם) זה כיף לראות אותם מתקדמים, מאושרים מהטיפוס לומדים להכיר את הגוף שלהם יותר טוב. זה כיף לראות אותם משפרים את הטכניקה ואת יכולת התיכנון…<br /> אני אוהבת את הטיפוס כי הוא מקביל לחיים..<br /> ובזכות הטיפוס אני לומדת שאסור לוותר כי בסוף מצליחים…</p> <p>סליחה על החפירה 🙂</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה