ממש הצלחתי לספור שלושה שבועות טובים
התקופה הכי ארוכה של יציבות רגשית שהייתה לי בשנה האחרונה
ואפילו הם לא היו ממש טובים הם פשוט היו יציבים ולא כל כך קשים כמו בדרך כלל
ועכשיו מאחוריי כבר שבועיים לא כל כך טובים
הרבה נפילות והרבה שנאה עצמית
ושוב אני קולטת שאני בלופ
נמאס לי מהלופים האלה
נמאס לי שהכל חוזר על עצמו ושום דבר לא משתנה
זה אפילו כבר לא דיכאון
אני נהנית מדברים, אני שמחה, אני צוחקת, אני מתפקדת
והכל עדיין כל כך ריק
ומרגיש כאילו אני מחפשת על מה להתלונן אבל משהו פשוט לא עובד, לא מחובר
לא משנה כמה אנסה לחיות טוב וכמה אצליח
משהו חסר בפנ