ר Edit כשישי מגיע, הכל מתרסק זה קטע כזה. כל פעם ששישי מגיע ושבת, סדר היום שלי מתרסק לא משנה איך אני בונה וכמה אני מתכונן אליו. פשוט אין חשק לעשות כלום ואז אני מרגיש אשם עם זה. כי זה לא שאני לא באמת רוצה לא לעשות כלום… אבל פשוט משהו באווירה מאוד מבאסת. המשפחה בבית, אמא מבשלת לארוחת שישי, האחים שאני לא בקשר לא עובדים ואחד מהם גר איתי בחדר, מה שגורם לפשוט עצבים כי כל מה שהוא עושה זה לשחק במחשב וזה מעצבן אותי שזה כל מהות החיים שלו, מעצבן אותי לראות סגנון חיים כאלה, מעצבן יותר שזה איתי בחדר ואין לי מה לעשות עם זה. כשאני לומד אני מן הסתם משתמש במחשב שנמצא בחדר שלי. יעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 14 תגובות כשישי מגיע, הכל מתרסק תוכן<p>זה קטע כזה. כל פעם ששישי מגיע ושבת, סדר היום שלי מתרסק לא משנה איך אני בונה וכמה אני מתכונן אליו. פשוט אין חשק לעשות כלום ואז אני מרגיש אשם עם זה. </p> <p>כי זה לא שאני לא באמת רוצה לא לעשות כלום… אבל פשוט משהו באווירה מאוד מבאסת. המשפחה בבית, אמא מבשלת לארוחת שישי, האחים שאני לא בקשר לא עובדים ואחד מהם גר איתי בחדר, מה שגורם לפשוט עצבים כי כל מה שהוא עושה זה לשחק במחשב וזה מעצבן אותי שזה כל מהות החיים שלו, מעצבן אותי לראות סגנון חיים כאלה, מעצבן יותר שזה איתי בחדר ואין לי מה לעשות עם זה.</p> <p>כשאני לומד אני מן הסתם משתמש במחשב שנמצא בחדר שלי. יש לי לפטופ ישן שאני יכול לקחת איתי, אבל מרגיש לי כל כך מפגר ולא נוח שאני צריך לצאת מהחדר שלי כדי לעשות את הדברים שאני אוהב בתנאים פחות טובים, ובעצבים כי הייתי צריך לצאת מהחדר שלי. אני לא מסוגל להתרכז ולהיות אני כשיש איתי עוד מישהו בחסר, במיוחד לא מישהו שאני אוהב להיות איתו שיש לי איתו איזשהוא קשר, משהו משותף. </p> <p>השישי הזה הוא עם הרוטינה הכל משעממת והכי לא משתנה בשום צורה ונשארת אותו הדבר, אותו תוכן, אותו סיפור. זה משעמם, זה מרדים ומעצבן. ושבת… זה עוד יותר גרוע. זה כאילו אני כלוא. החשק יורד כי המשפחה בבית, בכל מקום. בסלון, בחדר, ואין לי שום מקום רגע להיות לבד לגמרי.. חוץ מלצאת החוצה בחום הזה, שעשיתי זאת לא מעט בלית ברירה… אבל נמאס לי להרגיש כאילו אני אסיר נמלט, יוצא מהמקום שלי כדי להיות רגע לבד, במקום שתמיד איהיה לבד או לפחות עם אנשים שכיף לי להיות בחברתם.. </p> <p>השישי והדבת הזה מרסקים אותי. גורמים לי להרגיש תחושת בדידות אפילו גדולה יותר ממה שיש לי ביום רגיל.. לא מסוגל כבר לחיות עם הדבר הזה כל סופ"ש שמגיע, אני מתחיל להרגיש חרדה ופחד. כי אני יודע שזה יחזור על עצמו.. לא בא לי בכלל לעשות משהו בימים האלה. ואם אני מכריח את עצמי, זה ניהיה יותר גרוע..</p> <p>כל מה שבא לי זה לשכב ולדבר עם יפנים שאני מכיר או רק מתחיל להכיר. איכשהוא גורם לי להרגיש שייך למשהו במעט.<br /> בשישי יש לי צורך ודחף גדול מאוד לדבר איתם אפילו יותר, כי בשישי ושבת יש לי תחושה של חוסר שייכות גדולה אפילו יותר ואז תסכול רב יותר… כי הנה אני כאן, במקום לעשות את הדברים שאני אוהב, עם האישה שאני רוצה לאהוב, עם האנשים שכיף לי איתם יותר, אני נמצא במקום הכי הפוך והכי סובל. זה ממלא אותי בכעס ועצבים שאני לא יודע להסביר…</p> <p>זה מתסכל לעבור זאת כל סופ"ש. אני רוצה שתיהיה לי חברה קרובה לדבר איתה, אני רוצה שזה יהיה ביפן. זה כל מה שעובר לי בראש ברגעים כאלה ובכלל. תחושה שאני לא יכול לתאר במילים..</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה