כשאני לבד לגמרי, הראש נקי

רונין · 2022-06-24T21:56:05+03:00

אני בדרך כלל לא מפרסם יותר מפוסט אחד באותו יום אבל אני מרגיש רגע שזה הכרחי. ההורים והאחים שלי להכו לסבא וסבתא שלי. זה משהו שלאחרונה ניהיה קבוע כל שישי בערב. אני הייתי בדרך כלל הולך איתם, אבל האמת שסבתא שלי מעצבנת ואין לי כח להיות שם. מלא הערות מעצבנות באיזשהוא אופן מזכירה לי את אמא שלי. לא כיף לי שם, אז הפעם החלטתי לוותר למרות הפחד שארגיש אפילו יותר בודד. אבל האמת שהפעם אני מרגיש הרבה הרבה יותר טוב. אני תמיד חשבתי לעצמי בזמן שהתלוננתי שקשה לי עם המשפחה, שאולי אני רק מתלונן ולא יודע להעריך את הדברים הטובים. אבל אני מבין שעכשיו טעיתי... כי תפסתי רגע את עצמי היום לבד, כמו עכשיו, שומע מנגינה שקטה ורגועה, ואמרתי "איזה כיף.. עכשיו, באמת כיף" אני מעריך רגעים כאלה, לא היה לי אותם הרבה זמן, כשאני לבד בבית כמעט לגמרי לבד (כרגע יש עוד איזה אח שאני בכלל לא מדבר, והוא לא גר איתי בחדר אז ככה שאני לא שם לב אליו, וגם לא רוצה). אני שמח שזה קרה.. שיש לי את הרגע לבד.. את השקט, השקט שתמיד מוסווה ברעש השקט של ההורים והאחים. תמיד מוסווה בבדידות שמקיפה אותי כשהם כאן. הבדידות אצלי לא מתבטאת בכך שאני לבד פיזית, להפך אני אוהב את הלבד. אבל היא מתבטאת בכך שאם יש אנשים שאני לא מצליח להתחבר אליהם, רק אז אני מרגיש בדידות גדולה מאוד. אני בערך צריך 90% מהזמן שיהיה לבד. אני צריך מלא מלא זמן לבד. זה אומר בערך עד כמעט סוף היום אני חייב את הלבד. יש לי מלא מחשבות, מלא דברים לסדר בראש, מלא דברים שאנשים לא מבינים או יודעים בכלל מה עובר לי בראש. אני כל הזמן חושב, כל הזמן חושב.. ולעומת אחרים שמצליחים להנות מהרגע, עבורי זה מאוד מאתגר. גם כשאני עושה מדיטציה, אני פשוט מדמיין, להקשיב לנשימות ניהיה משהו לא מועיל ואפילו מעיק. דמיון גם זה חלק ממחשבה בעצם. מחשבה יותר מפורטת. בכל אופן, אני מבין עד כמה הלבד חשוב לי ואסור לי לאבד אותו גם אם איהיה במערכת זוגית עם האישה שארצה. יש לי נטייה לשכוח את עצמי כשאני אוהב מישהי, כבר רשמתי זאת, היא נהפכת למרכז עולמי. אבל אני חייב גם את הלבד. אני אלמד לעשות זאת גם במערכת זוגית אני מאמין, אמצא את האיזון. בכל אופן, לא רק על זה רציתי לדבר. בלבד הזה צפיתי באיזה סרטון ביוטיוב של איזה יפני שעושה דברים מדהימים עם הבית שלו שהוא רק עבר לגור בו עם אשתו הטרייה. זה נורא מרגיע כי בכל הסרטון הוא בונה דברים, מכין ארוחות כאלה ואחרות, ובלי לדבר בכלל הוא שם הערות כאלה במהלך הסרטון וזה ממש מושקע ויפה. מה שהכי אהבתי זה שבכל סרטון הוא מכין ארוחה, מסדר את הגינה שלו כל פעם בצורה אחרת, כל פעם משהו אחר, ואחר כך את הארוחה המשוקעת עם הגינה שהוא שיפץ, הוא נהנה זאת עם אשתו בסוף הסרטון. החיוך של אשתו בכל סרטון היה מספיק כדי לראות כמה זה עשה אותה מאושר. וגם אני מאוד שמחתי, כי זה דברים שמעוררים לי השראה, וזה מזכיר לי דברים שיש לי בדמיון, לא ממש ככה, אבל כן בסגנון. לארגן דברים, לסדר, ולהכין זאת כסוג של הפתעה לפרטנרית/אשתי ולראות חיוך אמיתי שמופיע לה הפנים. וכשזה קרה, כשהתחלתי לדמיין את עצמי עושה דברים מן הסגנון הזה, סוף סוף תכננתי יותר טוב את החלום שלי. איך אני מגיע אליו, בניתי טקיטיקה קצת אחרת ממה שהיה לי קודם. יום אחד אפרסם אותה כאן אולי, אם כי היא כתובה ביפנית, אבל אני מניח שיהיה עדיין להבין. הכיתוב לא משנה כל כך. אבל עדיין יש לי לסיים אותה. לא הייתי מצליח לעשות זאת אם הייתי בוחר מתוך פחד מהבדידות שבסוף לא הייתה קיימת, ללכת עם המשפחה לסבא וסבתא שלי שגם אני לא נהנה שם בכל מקרה. לא הייתי מצליח להיזכר עד כמה אני אוהב את הלבד שלי ואת השקט שלי. ועד כמה הוא חשוב ומזון למחשבה בריאה, תכנון בריא, תכנון שקט, אני חייב את השקט ואת הנוחות של החדר שלי.. אבל כשהוא לבד. וגם האמת קינאתי בבחור היפני בסרטון.. כי היה לו את החופש לעשות מה שבא לו. יש לי גם כל כך הרבה רעיונות מה לעשות בחדר שלי ובכלל. אני מת על DIY וזה מה שהוא עשה גם. ממש עורר לי השראה וקנאה טובה. אני חושב שלרונין, השקט זה הדבר הכי חשוב לו לשפיותו והלבד זה המטען שלו כדי להמשיך לחיות בצורה בריאה יותר. ועבודתו, צריכה להיות גם לבד. זה הרונין שאני מאמין להיות בו. זה הסגנון, לבד ושקט, אך עם אנשים לאהוב ושאוהבים אותך חזרה באותה מידה ומעלה. אף פעם אל תפחדו לעשות בחירה ממקום של פחד, מקום של פחד מהבדידות.. לרוב אנחנו מתחמקים מהפוטנציאל שיש בנו, לרוב זה נמצא בלבד...