ר Edit האמת שאני כבר לא יודע מה לעשות זה כאילו הדברים בחיים לא ישתפרו. כבר לפחות יותר מחודש שאני לא מצליח לישון כמו שצריך, תמיד אני קם באמצע הלילה וכבר אני לא עוקב באיזו שעה. אין לי אף אחד להיתמך בו ברגעים כאלה, ונמאס לי כבר לקום בבוקר. אני קם בתחושה מגעילה, עייפות, תשישות ועם זה איכשהוא להמשיך. היה איזה יום אחד שבאמת ישנתי טוב בחודש הזה, אבל אני לא יודע למה. אבל קמתי טוב, וכל היום היה נראה אחרת. תכננתי מה לעשות אתמול בלילה להיום בבוקר כדי שלא ארגיש כה מבולבל מה לעשות כשאני קם. אבל זה לא עזר, אני עדיין קם עייף והפעם אין לי אפילו חשק לצאת מהמיטה. אתמול פשוט לא יכלתי כבר לעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 9 תגובות האמת שאני כבר לא יודע מה לעשות תוכן<p>זה כאילו הדברים בחיים לא ישתפרו. כבר לפחות יותר מחודש שאני לא מצליח לישון כמו שצריך, תמיד אני קם באמצע הלילה וכבר אני לא עוקב באיזו שעה. אין לי אף אחד להיתמך בו ברגעים כאלה, ונמאס לי כבר לקום בבוקר. </p> <p>אני קם בתחושה מגעילה, עייפות, תשישות ועם זה איכשהוא להמשיך. היה איזה יום אחד שבאמת ישנתי טוב בחודש הזה, אבל אני לא יודע למה. אבל קמתי טוב, וכל היום היה נראה אחרת.</p> <p>תכננתי מה לעשות אתמול בלילה להיום בבוקר כדי שלא ארגיש כה מבולבל מה לעשות כשאני קם. אבל זה לא עזר, אני עדיין קם עייף והפעם אין לי אפילו חשק לצאת מהמיטה. אתמול פשוט לא יכלתי כבר לתפקד אז ישנתי באמצע הבוקר. זה לא יכול להימשך ככה ואני כבר לא יודע מה לעשות.. ניסיתי לסיים אתמול את הארוחות שלי שעה לפני השינה, אם כי הצלחתי, השינה לא השתפרה בכלל.</p> <p>הייתי בטוח שזה משהו פיזי מאשר נפשי. אבל מסתבר שרוב הבעיות אצלי הם נפשיים מאשר פיזיים. זה תמיד היה ככה.</p> <p>אני לא יודע מה לעשות. אין לי חשק לחיות ככה. כל כך הרבה בדידות שזה משפיע על כל אורח החיים שלי. שונא את החיים האלה, שונא את "המשםחה" המזניחה שלי, ואני שונא את כל החברה המטומטמת שאני איכשהוא עדיין חי בה. </p> <p>אין לי אף אחד לפרוק לו. ולאלה שישאלו, כן אני נמצא בטיפול, זה לא פותר. אף אחד לא יודע איך לעזור לי הבדידות. אין פה עניין של מקצועיות או תרופות.. יש רק עניין האם יש אנשים קרובים בחיי שאני יכול לסמוך עליהם או לא. ואין לי. כבר מלא זמן שאין לי. אלה שיש נעלמים מחיי מהר מאוד. אני לא מרגיש טוב, אין לי כח להמשיך אם כי אתמול הייתי בשיא המוטיבציה, השינה הרסה לי הכל.</p> <p>משאיר אותי בחוסר אונים שהתרופה היחידה שנראית לעין זה שיהיה או תיהיה לי חבר/ה טוב/ה לצידי ברגעים האלה. ואתה לא מוצא, וזה ניהיה קשה.. כבד ואין כח להמשיך יותר. גם עכשיו, קמתי ואני לא יודע איך ךהמשיך מכאן. אין לי חשק לעשות כלום. וזה משהו שחוזר על עצמו יותר מידי בזמן האחרון בבוקר.</p> <p>אני יכול להיעדר וזה נראה שלאף אחד לא יהיה אכפת באמת. יכול לקרות לי משהו רע ואף אחד לא ישים לב. אני ארגיש לא טוב ולאף אחד לא יהיה אכפת. זה כאילו אני חי כשהקיום שלי לא משנה לאף אחד. ואני שואל למה ? למה אני חי בצורה הזאת, איך זה הגיע למצב זה שאין לי את הדבר הכי בסיסי יחסית לאדם, שאין עוד אדם שהוא יכול להיתמך ולהישען יליו כשהרגליים לא רק תשושות, אלא שבורות ואי אפשר ללכת יותר. נשברו מזה שהלכתי גם כי הם היו תשושות. </p> <p>זה תחושה מגעילה לחיות בה. זה תחושה שאתה לא רוצה לחיות בה יותר. זה תחושה שמשאירה אותך בחוסר ידיעה מה לעשות, איך להמשיך. </p> <p>מה שיותר מציק לי שאני יודע שגם הפוסט הזה לא בדיוק יפתור לי את הבעיות. אז לאחר שאלחץ פרסם, אחזור לחיים ריקנים שוב בלי ידיעה איך לפתור.</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה