לא טוב לי.
המתח הנפשי לא מפסיק. את תחושות הרוגע והשלווה מזמן השתיק.
הכל מעיק. ובין רגע מגיע דחף פתאומי, לפגוע בעצמי.
את כל התחושות הקשות על הגוף לחרוט.
חייבת לקחת שליטה, אסור לי לתת לזה לקרות.
רוצה לצאת, לברוח.
מהמחשבות בראש שלא נותנות טיפה אחת של מנוח.
המחשבות כובלות את הראש והלב.
לא רוצה לתת לאף אחד להתקרב.
מנסה לצאת, להתקדם.
מעלה בי את כל הסיבות למה כדי להמשיך להילחם.
ופתאום נתקפת חרדה וחצי פסיעה לא מצליחה לזוז.
חושבת אולי כל זה סתם בזבוז.
שוקלת אולי כדאי להרים ידיים ולוותר.
ובכל זאת מבינה שאין לאן למהר
כי בחיים לוקח לדרך זמן להתבהר.
אז אני