לא יודעת איזה כותרת

לנה אור · 2022-07-21T19:55:48+03:00

אז הרבה זמן לא הייתי כאן. לפני שנה בערך או פחות התחלתי טיפול פסיכיאטרי כי ההתמודדות עם הפוסט טראומה נהיה קשה , המצב רוח לא היה יציב , היה פגיעה עצמית היה מחשבות אובדניות הם נשארו בגדר מחשבות. אני נכנסתי לבור השחור שלי , הפסקתי לעשות מה שעושה לי טוב , ואז התחלתי לקחת טיפול חזרתי לעבודה אחרי שנה שנתיים ללא , אבדתי בתור אחות ואז לא . אז החלטתי לחזור לעבוד לצאת מהבית יחד עם טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי התחלתי לעבוד בתור מטפלת פרטית מטעם חברה שעובדת עם ביטוח לאומי , חזרתי לספרים שלי ואני מתכוונת שאני יכלתי לסיים 2 ספרים בשבוע באנגלית ואנגלית לא שפם אם שלי , העבודה הייתה משעמת אבל קראתי שם אז זה העביר לי את הזמן , ואז חודשיים אחרי אחרי שהתחלתי להבין שאני רוצה עוד שוב אותה לחלום , חליתי בקורונה שהסתבכה לטיפול נמרץ ואקמו לפחות לא הייתי מורדמת , אז חודש פברואר שלם הייתי בטיפול נמרץ חצי חודש עם אקמו ואז רק עם חמצן היה קשה אבל שם גיליתי את החוזקוות שלי , שם חזרתי לחוזק שלי שתמיד היה סימן ההיכר שלי ובחודש מרץ שוחררתי הביתה אף אחד לא האמין שככה מהר אני ילך הביתה אחרי חודש ששכבתי המטופלת סיעודית בלי לזוז אחרי חודש קמתי התחלתי ללכת לאט לאט עם הליכון חמצן , שוחררתי הביתה עם חמצן שיקום ביתי אחרי חודש וחצי בבית לאט לאט הורדתי גם את החמצן אבל משהו השתנה בבית כל החוזק שלי כל השאיפות שלי נשארו בבית חולים בזמן שאני חזרתי לבית , שם הפסקתי לקחת את הכדורים כח התחילה לי רגישות בעור אז ניצלתי את ההזדמנות להפסיק את הכדורים כח גם ככה הרגשתי שאני תקועה איתם כלום לא משתנה .לאט לאט חזרתי לחיים בלי חמצן חזרתי ללכת לפסיכולוגיה שלי לבד בהתחלה עם בעלי הרכב. בהתחלה לצאת לאנשהו רק עם בעלי כי פחדתי לבד . ואז חזרתי לעצמאות שלי , הפוסט טראומה של הפגיעה המינית נדחקה , התמודדות עם טיפול נמרץ התמודדות עם הקושי הזה תקוע לא מתעכל כלום לא מתעכל . בהמשך הבנתי שאני איפשהו איבדתי את עצמי . והנה אחרי 5 חודשי שיקום אני מתחילה יום ראשון עבודה חדשה מקצוע חדש הסבה מקצועית חדשה עזבתי את עולם הסיעוד עוברת לאסיסטנית וטרינר ??? , ויחד עם זה מגיעים החששות ההתחלה החדשה בלעבוד עם אנשים העל חדש ואני מרגישה שאני נסגרת שוב בתוך עצמי .כאלו באה לי להיכנס מתחת לשמיכה ולשכוח מהכל ועשיתי אתזה עם הספרים שלי , כן אחרי השיקום בבית או בזמן השיקום חזרתי לספרים לקריאה המטורפת הזו של כל יום כל היום ושמתי לב שבימים האחרונים אני לא אני . אז אמרתי לעצמי זה בסדר את מתחילה דרך חדשה והיום בילי בשעה 14 שאל אותי מה איתי , ואז אמרתי לו אל תדאג אני בסדר והוא בתגובה את חושבת בהתחלה לא הבנתי . למה הוא מתכוון , והוא אמר לי לנה את עדיין במיטה נכון את קוראת אבל את עדיין במיטה ואמרתי לו אני לא רואה למה לקום , ואז החלטנו לצאת קצת לארומה לקניות זה היה טוב .אבל בזמן שהייתי במיטה עברה לי המחשבה של לפגוע בעצמי הסתכלתי על הזרוע שלי והתחשק לי לחתוך לצלק כדי שיהיה משהו כדי להגיד הנה אני לא טוב .ועזבתי אתזה כי לא יודעת למה .ואז עכשיו נורא באה לי לקום ולחתוך את עצמי אני לא יעשה אתזה אני תמיד מודעת לעצמי תמיד יודעת מה עובר עליי גם שאני פוצעת את עצמי. אני לא מצליחה להבין למה אני רוצה לעשות אתזה ? למה לצלק כדי להעיר את עצמי אוליי כדי להבין את עצמי ? המפגשים האחרונים עם הפסיכולוגית אמרתי אני לא מזהה את עצמי משהו הלך ממני האשפוז אני תמיד הייתי אדם חיובי לא משנה בזכות זה נשארתי בחיים . ועכשיו אני מרגישה לא , חברה אמרה לי הנה את תתחילי לעבודה זה יעזור לך הכל יסתדר , ופעם גם אני חשבתי ככה שהכל יסתדר בואו הזמן טיפול נמרץ בזמן שהייתי מחוברת לכל דבר שזה דבר קשה בפני עצמו כמפגית תקיפה מינית בזמן ששמו לי קטטר פשוט בכיתי , למזלי הצוות היה מעודכן במצב ונתנו הוראה שרק אחיות יטפלו בי או רופאים אבל הרוב רק אחיות . בזמן האשפוז בזמן סכנת חיים אמרתי אני בתחתית כדי להעלות זה הכל לטובתי . ועכשיו שאני עצמאית שאני מתפקדת אני לא מאמינה כאלו אין לי תקווה אין לי אמונה או שאוליי יש אבל היא כל-כך קבורה עמוק .לא יודעת למה כתבתי פה , זה היה זה או לשתף חברה במחשבות שלי אבל לא באה לי מחר אני הולכת לפסכולוגית שלי . ויום ראשון עבודה חדשה פשוט זה קשה