Edit קשה לי לצאת החוצה אמרתי לאמא שלי שאני אבוא לסופ"ש אבל קשה מנתניה לחולון זאת חתיכת נסיעה של שלושה אוטובוסים. אני לא יודעת אם יש לי אגורפוביה או משהו אחר. לא יכלתי ללכת לתור לרופא עור היום. איזה מתסכל זה. אמא שלי כבר הוציאה דגים ועוף מהפריזר. מה אני אעשה עכשיו? אין לי כסף למונית. לעזעזל איתי. אפילו לקפוץ לבית קפה קשה לי. אני יודעת שאם אני לא מתכוונת לבוא צריכה לעדכן אותה בגלל האוכל וגם כי סיכמנו שנלך לבקר את דודה שלי יום שבת לפני שאני חוזרת להוסטל. פשוט מבאס שאין מקום פנוי במרכז קרוב לאמא שלי. מרגישה שעברה שנה ולא התקדמתי בכלום. גם כי הייתי בבידוד פעמייםעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 6 תגובות קשה לי לצאת החוצה <p>אמרתי לאמא שלי שאני אבוא לסופ"ש אבל קשה מנתניה לחולון זאת חתיכת נסיעה של שלושה אוטובוסים. אני לא יודעת אם יש לי אגורפוביה או משהו אחר. לא יכלתי ללכת לתור לרופא עור היום. איזה מתסכל זה. אמא שלי כבר הוציאה דגים ועוף מהפריזר. מה אני אעשה עכשיו? אין לי כסף למונית. לעזעזל איתי. אפילו לקפוץ לבית קפה קשה לי. אני יודעת שאם אני לא מתכוונת לבוא צריכה לעדכן אותה בגלל האוכל וגם כי סיכמנו שנלך לבקר את דודה שלי יום שבת לפני שאני חוזרת להוסטל. פשוט מבאס שאין מקום פנוי במרכז קרוב לאמא שלי. מרגישה שעברה שנה ולא התקדמתי בכלום. גם כי הייתי בבידוד פעמיים כבר וסגרים מאז הקורונה. מבחינת ההוסטל אין בעיה שאשאר פה גם הפעם אבל מה עם אמא שלי? איך אני אומרת לאמא שלי? אילו רק היה לי 200₪ למונית. כשגרתי ברמת גן עד הקורונה לא היה לי את זה. יצאתי הרבה, אפילו נפגשתי עם אמא שלי פעמיים בשבוע, וכל סופ"ש הייתה נוסעת אליה. כן היו לי קשיים כשהייתי צריכה לצאת לסופר לעשות קניות והייתי דוחה את זה למחרת ותרופות הייתי הולכת לקנות ולא מזמינה. הייתי יוצאת לבית קפה עם דיירת בהוסטל ולפעמים הייתה מזמינה אותי לאכול משהו לנשנוש. אחרי בדיקת דם הייתי הולכת לבית קפה בקניון ואוכלת להנאתי וחוזרת ברגל. הקורונה שיבשה אותי לגמרי. הייתי רוצה לצאת החוצה באוטובוסים לבתי קפה בבקרים כחלק מתכנית השיקום שלי. גם אם אני עובדת באותו יום. לתרגל את היציאה בחוץ וגם לעשות משהו במקום להיות סגורה בהוסטל. אני אדבר עם המתאמת טיפול שלי יום ראשון.</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה