היי
אשמח לדעתכם בנושא!
מי שמדוכא זה קשה, אבל קשה יותר למי שלפעמים מדוכא,
קשה שבוקר אחד קמים בהרגשה שנמצאים על חוף הים עם משב רוח נעים מצליחים לחשוב על כל מה שרוצים בצורה חדה ובהירה, וביום שלמחרת מתעוררי בהרגשה שכל הראש תקוע בתוך שיח קוצני כשסביבו פקעת אדירה של חוט צמר, שוב מחשבה לא מתאפסת עלעצמה הכל תקוע!
קשה שיום אחד התחושה היא אפטיות מוחלטת לא מבינים מה יש לשני שהוא מחייך לא מוצאים עניין בשום נושא, ואילו ביום האחר כל דבר הוא מרגש, כל חבר הוא מעניין,
ואיך שולטים בזה?
האם בכלל ניתן להגיע למצב של יציבות רגשית?
וכיצד ניתן לזהות מה בע