מ Edit מישהו יכול להבין ולעזור? אין לי כח.. אני צריכה כבר מישהו שיבין אותי. מישהו שידע מה לתת לי ואיך להקל. כרגע אין אף אחד שיודע איך לעזור. אני מדברת שפה אחרת. שלא מבינים. וזה עול בשבילי. ככל שהזמן עובר אני יותר ויותר מסתבכת עם עצמי ועם השפה הזו שאף אחד לא מבין. מנסים לעזור אבל לא רק שלא עוזרים, אלא גם מקשים. הם לא מבינים שהם עושים דברים לא נכונים לי. הם לא מבינים שהם מזיקים. אבל הם לא מקשיבים. לא אכפת להם. הם בטוחים בדרך שלהם, אז אני נשארת לבד ועם הבעיות שלי ומנסה להציל את עצמי אבל אני לא מצליחה. אין לי איפה להיות. בבית יש לי אזורים שמצדי הם מסומנים כקו אדום, ואנעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 3 תגובות מישהו יכול להבין ולעזור? <p>אין לי כח.. אני צריכה כבר מישהו שיבין אותי. מישהו שידע מה לתת לי ואיך להקל.</p> <p>כרגע אין אף אחד שיודע איך לעזור. אני מדברת שפה אחרת. שלא מבינים. וזה עול בשבילי. ככל שהזמן עובר אני יותר ויותר מסתבכת עם עצמי ועם השפה הזו שאף אחד לא מבין. </p> <p>מנסים לעזור אבל לא רק שלא עוזרים, אלא גם מקשים. הם לא מבינים שהם עושים דברים לא נכונים לי. הם לא מבינים שהם מזיקים. אבל הם לא מקשיבים. לא אכפת להם. הם בטוחים בדרך שלהם, אז אני נשארת לבד ועם הבעיות שלי ומנסה להציל את עצמי אבל אני לא מצליחה.</p> <p>אין לי איפה להיות. בבית יש לי אזורים שמצדי הם מסומנים כקו אדום, ואני לא יכולה להיכנס אליהם. אז אני מנסה למצוא מקומות אחרים להיות בהם אבל לא נותנים לי. אנשים מסביבי לא מאפשרים לי להיות במקומות האלה, אז אני צריכה לחפש את עצמי..אם לא היה כל כך קר בחוץ הייתי עולה על ספסל וישנה שם, אבל ניסיתי וקפוא וקצת מפחיד אותי להיות בחוץ לא בעירנות. חשבתי להיכנס לשירותים אבל אנשים צריכים אותם. אני לא יכולה להיות שם 3 שעות. אז אני תקועה. וכרגע אני בחוץ וקר לי, אבל אין לי מקום אחר להיות..</p> <p>הלוואי שהם באמת היו דוברים את אותה השפה כמוני. הלוואי שהם היו יכולים ויודעים בדיוק מה לעשות ומה לומר כדי לעזור.אבל ככל שהזמן עובר הפנטזיה הזאת מתנפצת לי. אני נמצאת בבור ואני לא יכולה לצאת ממנו. אף אחד לא יעזור. אף אחד לא יבין. וזה קשה.</p> <p>אני לא עושה את זה בכוונה, אז מה עשיתי שזה מגיע לי?</p> <p>למה דווקא אני מכל העולם נדפקתי עם הפרעה שאי אפשר לרפא אותה? </p> <p>למה אין לי את המוטיבציה לעבור עוד יום, למה כשאני מדמיינת את מחר אני רק חושבת כמה אני הולכת לסבול ושבא לי לישון כל היום.</p> <p>למה זה כל כך מסובך ושוב למה אני???</p> <p>למה אם אף אחד לא מבין, אז לא נותנים לי להרגיע את ההפרעה בדרכים שאני מכירה?</p> <p>אני יודעת שאלו לא דרכים האידיאליות אבל אלו הדרכים היחידות שכרגע עוזרות ומרגיעות גם אם זה לכמה שעות או אפילו דקות. למה מסבכים אותי יותר ויותר וגורמים לי ליותר סבל?</p> <p>למה צריך להקשות יותר ממה שכבר קשה. למה אני מרגישה במלחמה גם מולכם?</p> <p>למה אין לי את המקום שבו אני יכולה שנייה להירגע ולנוח?</p> <p>למה אני 24/7 עם זה?</p> <p>אני כותבת ואני רק חושבת על איך אני אסתדר בחוץ עוד שעתיים. ב12 אני יכולה להיכנס לישון,אבל לפני, המחשבות לא נותנות לי. אז מה אני אעשה? אולי אלך לגן שעשועים ואישן בתוך מתקן. (ככה אף אחד לא יראה אותי ואני פחות אפחד, וגם לא יהיה לי כל כך קר..), אולי אכנס לארון הגדול שיש בבית שיש שם מזוודות ויש שם מקום בשבילי.</p> <p>זה נשמע מצחיק ומוזר אבל אין לי ברירה אחרת.אני כל יום מחדש עם אותה בעיה. כל יום מתפלאה על עצמי עד כמה אני יצירתית במציאת מקומות להיות בהם. אני מפחדת שמישהו יתפוס אותי. אסור שאחד האנשים בבית יגלה שעשיתי את זה, אני לא רוצה לחשוב מה הוא יעשה. אז אולי להישאר בחוץ עוד שעתיים? אולי עדיף שאמצא לי גן שעשועים להיות בו. כנראה זה מה שאעשה. הבעיה שגם המקום הזה לא חסין. זה עניין של שעות עד שגם בגן שעשועים לא אוכל להיות. ואז איפה אהיה?</p> <p>לפעמים אני לא מבינה איך אני כבר לא מתפוצצת. איך אני שורדת את הימים, ואני באמת שואלת אותי למה זה שווה? מה אני מקבלת ששווה את הסבל הזה בכל יום. והאמת שאין לי תשובה. וכל פעם שאני מחליטה שזהו. ואני מתחילה לחשוב על תוכנית בשביל שאם אתחרפן אוכל לסיים, אני נזכרת שהבטחתי שלא אעשה את זה. וגם ככה אני עושה הרבה בעיות בגלל המחשבות, אז מה אני אעשה אם יגלו גם את זה? אסור לי. אז אני שמה את זה בראש מאחורה וכאילו, מרפה מזה. אבל זה עדיין נשאר. וזה עדיין עולה מידי פעם. וכל כמה ימים שוב אני כותבת (למרות שזה לא משהו שהייתי עושה הרבה בפורומים). ושוב אני מקבלת תגובות, אבל הסבל נשאר, וכמה שמנסים להבין זה לא עוזר. כל פעם אני שואלת את עצמי למה בעצם כתבתי אם הסבל נשאר? ואז אני גם נזכרת שכמה שהייתי רוצה, אף אחד לא באמת יכול לקחת את הסבל. גם אם הוא מאוד היה רוצה. ומה אני מצפה מפורום? אז אולי אפסיק לכתוב..ואז מגיע עוד יום ואיתו הסבל, ושוב אני כותבת בתקווה שמשהו יעזור..אבל זה סתם ציפיות והן לא מתגשמות. אז שוב אני נשארת לבד, ושוב אני לא מבינה למה אני עדיין ממשיכה את הסבל הזה, וכנראה שגם לעולם לא אבין למה.</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה