היה לי כייף, היה לי טוב חזרתי מטיפול מייטיב אך לא יכולתי להכיל את שפע הרגשות החיוביים.
פתחתי מקרר ואכלתי, ואכלתי ואכלתי ואכלתי, מרגישה שאני משתגעת ונמאס לי להיות במקום כל כך נמוך, נמאס לי לשאוג מכאב, נמאס לי לדבר באוכל.
רוצה להרגיש נורמלית אין לי כוח לבכות עכשיו לילה אבל לא מסוגלת להזיז את עצמי.
הלואי והיה קסם..
אבל עד הקסם מה עושים חוץ מלהיות מודעים?
איך מצילים את הגוף והנפש מסיוט הבולמוסים, תנו עצה…